בית-המשפט העליון: הרישום כעוסק מורשה מהווה הודאה של מי שרשום כעוסק בדבר חובת הדיווח ותשלום המס; סיוּוגה של קבוצת כדורגל כמלכ"ר לעניין מע"מ
10/10/2013
פורסמו שני פסקי-דין של בית-המשפט העליון.
פסק-הדין בעניין משה דבוש (קישור לפסה"ד)
המערער היה שותף ביחד עם אחרים בעסק של אספקת כוח אדם לאבטחת מועדונים.
לטענת המערער, הוא נכנס כשותף בשיעור 25% בעסק בחודש ינואר 2007, כאשר עם כניסתו פתח תיק עוסק מורשה במשרדי המשיב (מנהל מע"מ ת"א 3). ובנוסף, פתח על-שמו בלבד חשבון בנק לצרכי העסק.
לימים, התברר שהוצאו חשבוניות פיקטיביות מטעם העסק, וזאת על-ידי אדם בשם יצחק וזאנה ("וזאנה"), שהורשע, לימים, בגין חשבוניות אלו על-פי הודאתו בבית-המשפט השלום.
לטענת המערער, מי שהיא המוציא והמביא בעסק היה וזאנה והחשבוניות הפיקטיביות הונפקו שלא בידיעתו, הרשאתו והסכמתו, וממילא אין לחַייבו במס בגינן.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' אורנשטיין, דחה את הערעור (ע"מ 27777-04-10), תוך שהוא קובע, כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי הוא לא היה מעורב בעסק (והואיל וכך, כי לא ידע לכאורה על הוצאת החשבוניות) וכי מהראיות שהובאו לפניו עולה שהמערער היה מעורב בהתנהלות החשבונאית של העסק ואף התלווה לוזאנה לפגישות עם רואה-החשבון. עוד נקבע, כי אף אם "היקף מודעותו" בפועל למתרחש לא היה כפי שנטען על-ידי המשיב, הרי שמשבָּחר המערער שלא לפקח כיאות על וזאנה – שהיה מנוּע, בהיותו אדם מפוקפק, לפתוח תיק במע"מ – "אין לו אלא לבוא על עצמו בטרוניה".
בית-המשפט העליון דחה את הערעור על פסק-הדין.
נקבע, כי משנרשם אדם כעוסק אצל רשויות מע"מ, יש ברישום משום נטילת אחריות לדיווח לרשויות אלו ולתשלום המס; וכי הדברים יפים שבעתיים שעה שמי שנרשם כעוסק מודע או שעליו להיות מודע לכך ששותפיו לעסק מנוּעים מלפתוֹח תיק עוסק על שמם.
פסק-הדין בעניין מכבי ת"א כדורגל בע"מ (קישור לפסה"ד)
בפסק-הדין בעניין מכבי ת"א כדורגל בע"מ (ע"מ (ת"א) 1126/06) ערערה החברה על החלטתו של המשיב לשנות את סיוּוגה לצורכי מע"מ מעוסק למלכ"ר.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ד' קרת-מאיר) יישם את המבחנים השונים שנקבעו לעניין זה בפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין עמותת בשערייך ירושלים – דהיינו, מבחן המטרה וכוונת הרווח, מבחן חלוקת הרווחים, מבחן המקורות לגירעון התפעולי, מבחן מהות הפעילות, מבחן הרישום המוצדק והנפרד ושאלת הפגיעה בהכנסות האוצר - וקבע, כי בדין סוּוגה המערערת כמלכ"ר.
בית-המשפט העליון דחה את הערעור על פסק-הדין.
נקבע, כי הגם שלא כל קבוצות הכדורגל זהוֹת, כולן מסוּוגות כמלכ"ר לעניין מע"מ, וממילא אין מקום, גם בגדרי השכל הישר, לסיווג שונה דווקא למערערת.
בית-המשפט העליון הוסיף וקבע, כי העובדה שוועדה ברשות המסים דנה בנושא סיוּוגן המיסויי של קבוצות ספורט ושהמלצותיה עשויות להיות רלבנטיות במבט צופה פני עתיד – אינה מונעת הכרעה בפסק-הדין הנ"ל.
לבסוף, קבע בית-המשפט העליון, כי אין זה ראוי שפסיקה רלבנטית בנושאי קבוצות ספורט (ספציפית, מדובר בפסק-דין ובו הסכם לעניין קבוצת הכדורגל של הפועל תל-אביב, שכנראה הותיר אותה כמלכ"ר אך נתן לה הטבות גביה) – לא הוצגה למערערת, ועל בא-כח המדינה להידרש לכך ולסייע בקבלת פסק-הדין; וכי בידי המערערת לפְנות לרשות המסים לעניינים ספציפיים שבתוך סיוּוגה כמלכ"ר.