פסיקה חדשה: חשבוניות פיקטיביות; פריסת הכנסה חייבת ממימוש אופציות במסלול סעיף 3(ט) לפקודה

פורסמו שני פסקי-דין של השופט ד"ר א' סטולר, מבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד.

פסק-הדין בעניין לינטל תקשורת בע"מ (קישור לפסה"ד)
המערערת, חברה שהתאגדה ונרשמה כעוסק בישראל, הפעילה עסק לשירותי טלמרקטינג ברמאללה וביקשה לנַכּות מס תשומות בגין חשבוניות שונות ובכללן חשבוניות אוטונומיה שלגביהן נמסר למשיב, מע"מ נתניה, על-ידי הרשות הפלסטינית, כי מדובר בחשבוניות מזויפות.
כנגד המערערת נפתחה חקירה פלילית על-ידי רשות המסים בגין חשד לביצוע עבירות לפי חוק מע"מ, אך חקירה זו הסתיימה ללא נקיטת צעדים משפטיים, וזאת בהיעדר ראיות מספיקות.

השופט סטולר דחה את הערעור וקבע, כי אין לקבל את ניסיון המערערת להיבנות מכך שהחקירה הפלילית שנוהלה נגדה בעניין זה נסגרה.
עוד קבע השופט סטולר, כי המערערת, הנושאת בנטל השכנוע, לא השכילה להציג ראיות אשר תצבענה על השירות שניתן בתמורה לחשבוניות, ולמעשה לא הרימה כלל את נטל ההוכחה המוטל עליה.
בנוסף, קבע השופט, כי לא רק שהמערערת לא סתרה את קביעת הרשות הפלסטינית לפיה מדובר בחשבוניות שאינן כדין, אלא שהמערערת אף לא הצליחה לשכנע את בית-המשפט בדבר אמיתות גרסתה.

פסק-הדין בעניין יחזקאל עובד (קישור לפסה"ד)
המערער צוּרף ביום 2.11.1999 לתוכנית אופציות של מעבידתו, חברת ביגבנד נטוורקס בע"מ (חברה פרטית תושבת ישראל) ("החברה") לפיה היה זכאי לקבל 120,000 אופציות לרכישת מניות החברה, וזאת במסלול סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה.
בשנת 2001, בעקבות משבר כלכלי בחברה, הגיעה החברה להסדר עם רשות המסים, לפיו מימוש אופציות בידי עובדיה המפוטרים של החברה לא ייחשב לאירוע מס, ואירוע המס יידחה למועד מכירת המניות שתתקבלנה ממימוש האופציות כאמור ("מניות המימוש"). במקביל, ובהתאם להסדר המס, החְתימה החברה את המערער ויתר העובדים המפוטרים לגביהם חל הֶסדר המס, על הסכם נאמנות להחזקת מניות המימוש.
המערער, שפוטר וסיים את עבודתו בחברה בחודש דצמבר 2001, הודיע לחברה על מימוש האופציות שבידיו למניות החברה, וזאת בחודש מרץ 2002. כתוצאה מכך, ובהתאם להסדר המס ולהסכם הנאמנות, הועברו מניות המימוש של המערער לידי נאמן.
בחודש מרץ 2007 הפכה החברה לציבורית, ובעקבות זאת, מכר המערער (באמצעות הנאמן) את מניות המימוש השייכות לו (ואשר הפכו, כאמור, לנסחרות).
עם הגשת הדו"ח השנתי, פנה המערער למשיב, פקיד-שומה פתח תקווה, בבקשה לפרוס את ההכנסה בגין מימוש המניות לשש שנים שמסתיימות בשנת-המס, דהיינו משנת-המס 2002 ועד לשנת-המס 2007, וזאת בהתאם להוראות סעיף 3(ט)(2) לפקודה.
המשיב דחה בקשה זו. מכאן הערעור.

השופט סטולר דחה את הערעור.
לאחַר שסקר את הֶסדר המס שנחתם בין החברה לבין רשות המיסים, כמו גם את עיקרי מסלולי המיסוי שנקבעו בסעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה ובסעיף 102 לפקודה (כנוסחו לפני תיקון 132), הגיע השופט סטולר למסקנה, כי הֶסדר המס היווה בבחינת "מַעבר מרצון" ממסלול 3(ט) למסלול 102.
השופט המשיך וקבע, תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין אלוני (ע"א 1804/05), כי המערער הכיר בהסדר, פעל לפי כלליו ומשכך אין הוא יכול להתכחש אליו, וממילא לא ניתן לסטות מן הקבוע בהסדר המס, באופן חד-צדדי, ולאמץ את סעיף 3(ט)(2) לצורכי פריסת המס, מקום בו סעיף 3(ט) בכללותו אינו חל על המקרה.
עוד קבע השופט סטולר, כי על-פי הֶסדר המס, "הכנסת העובד בגין מכירת המניות... לא תהא זכאית לקיזוזים, ניכויים או הפחתות כלשהן", ועל-כן אין לאפשר למערער את פריסת המס הנטענת על-ידו, שהרי פריסה זו מביאה להפחתת המס בו הוא חייב באופן משמעותי.