בית-המשפט: האם טעות של הנישום בהתקשרותו בהסכם שומות בקשר לחברת CFC מקנה לו זכות לפתיחת השומות ו/או לביטול ההסכם?

פורסם פסק-הדין בעניין ב.ס.ר אירופה בע"מ (בפירוק) (קישור לפסה"ד).

ביום 19.10.2007 הוצאו למבקשת על-ידי המשיב 2, פקיד-השומה למפעלים גדולים ("פשמ"ג"), שומות לשנות-המס 2007-2004, בגדרן חויבה המבקשת במס בסך של 70 מיליון ש"ח (בערכים נומינליים). זאת, בעקבות סיוּוגה של חברת הבת ההולנדית של המבקשת ("חברת הבת") כחברה נשלטת זרה כמשמעותה בסעיף 75ב לפקודת מס הכנסה ("CFC").
המבקשת סברה שאין מקום לסיוּוגה של חברת הבת כ-CFC, וממילא אין גם מקום לחיובה במס, ולאור זאת התקיימו מגעים בין המבקשת ומיַיצגיה עם פשמ"ג.
בעקבות אותם מגעים, נחתם בין הצדדים הסכם שומות לשנות-המס 2007-2004, במסגרתו נקבעו הוראות בנוגע לחלוקה עתידית של דיבידנדים למבקשת מחברת הבת, שנובעים מרווחים שהופקו בשנות-המס 2007-2006, ובאשר לחיובם במס בישראל.
בשנת-המס 2012 הגישה המבקשת תובענה, בדרך של המרצת פתיחה ("התובענה"), בגדרהּ טענה, כי הסכם השומות מבוסס על טעויות משפטיות מהותיות וכן על הנחות עובדתיות שגויות, המחייבות פתיחת השומה בידי מנהל רשות המסים (המשיב 1), לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה, או ביטול הסכם השומה מחמת הצדק, לפי סעיף 14 לחוק החוזים, בְּשל הטעות שבבסיסו.
כך, לטענת המבקשת, התקשרותה בהסכם השומות נעשה תחת לחץ בו הייתה שרויה לאחַר ששומות אלו הוצאו ונוכח החוב שנבע מהן, וזאת לאור העובדה שעָמדה באותה עת עֵרב הנפקת איגרות-חוב. לטענתה, תוכניתה הייתה להקטין בהמשך את תשלומי המס מכוח הסכם השומות, מכוח הנפקת איגרות-החוב, וזאת לאור הוצאות המימון שהיו אמורות להיווצר לו; בעוד שבסופו של דבר, ההנפקה לא יצאה אלא הפועל. בהתאם, טענה המבקשת, כי מדובר בטעות המצדיקה ביטול של הסכם השומות.
המבקשת הוסיפה וטענה, כי סיוּוגה של חברת הבת כ-CFC היה שגוי, בהיותה בעלת הכנסות עסקיות (ולא פסיביות, כנדרש בהוראות החוק הרלבנטיות), וממילא לא היה בסיס לחיובה במס באופן שבוֹ הוסכם בהסכם השומות. בהתאם, טענה המבקשת, כי מדובר גם בטעות משפטית מהותית שבבסיס הסכם השומות.

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת ת' בזק-רפפורט, דחה את התובענה.

השופטת בזק-רפפורט קבעה, כי הסכם השומות נחתם לאחַר שבפני אנשי רשות המיסים הושמעו טענות מפורטות מצד המבקשת לגבי סיוּוגה של חברת הבת כ-CFC; וכי למרוֹת טענות אלו בחרה המבקשת, משיקוליה, להתקשר בהסכם השומות. זאת, תוך שהובהר בהסכם האמור, כי "קיימות מחלוקות בין הפשמ"ג לחברה בקשר לעצם החלת הוראות סעיף 75ב' לפקודה בנסיבות המקרה וגובה ההכנסות החייבות במס בידה בהתאם להוראות החנ"ז", וכי "הצדדים מעוניינים לסיים את כלל המחלוקות ביניהם, מבלי שכל צד מודה בטענות הצד השני, על דרך פשרה, ולהוציא שומות סופיות מוסכמות לשנים 2007-2004".
בהתאם, קבעה השופט בזק-רפפורט – תוך שהיא מאבחנת את נסיבות התובענה מנסיבות פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין מחלב (ע"א 7726/10) – כי המבקשת ויתרה על הזכות המוקנית לה בדין להביא להכרעת בית-המשפט את המחלוקת שבינה לבין פשמ"ג, והתקשרה בהסכם השומות; וכי תובענה זו אינה אלא ניסיון לעקיפת ההסכם שעשתה מרצונה, המהווה שימוש לרעה בהליך משפטי שאין להתירו.
השופטת בזק-רפפורט הוסיפה וקבעה, כי הלחץ שבוֹ הייתה שרויה המבקשת לקראת הנפקת איגרות-החוב אינו מהווה "טעות" כמשמעה בחוק החוזים וכך גם לגבי אופן ניסוח ההסכם, מה גם שסעיף 14(ד) לחוק החוזים מוציא מכלל טעות "טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה", ובכל מקרה לא הוכח כי פשמ"ג היה מודע ל"טעות" כלשהי.