פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין המנוח עו"ד גבריאל ראובינוף - מכירת מוניטין על-ידי עו"ד לחברה בשליטתו

פורסם פסק-הדין בעניין עו"ד גבריאל ראובינוף (קישור לפסה"ד).

המערערת 1, חברת גבריאל ראובינוף משרד עו"ד, היא חברה שהתאגדה בחודש דצמבר 2005 כחברת עו"ד, שהמשיכה את פעילות משרדו של עו"ד גבריאל ראובינוף ז"ל ("המנוח") שעָסק במשך עשרות שנים בתחום דיני הביטוח והנזיקין. המערערים 2, נורית ראובינוף ויורשי המנוח, הם אלמנת המנוח ויורשיו.
המנוח נפטר ממחלה ממארת בשנת 2011, וכחמש שנים קודם לכן, ביום 31.1.2006, מספר חודשים לאחַר שפָּרצה מחלתו ובעקבותיה, חתם על הסכם עם המערערת 1, בגדרו מָכר לה את המוניטין שצבר בשנות עבודתו כעו"ד, את תיקי הלקוחות ואת הציוד הקבוע במשרדו.
התמורה בגין המוניטין הועמדה על סך של 5,500,000 ש"ח, וזאת על-בסיס הערכת שווי כלכלית של מומחה.
בשנת-המס 2006 דיוַוח המנוח על מכירת מוניטין ושילם מס רווחי הון בשיעור 20%; ואילו המערערת 1 דרשה הוצאות פחת בשיעור 10% לשנה בגין רכישת המוניטין, בהתאם לתקנות מס הכנסה (שיעור פחת למוניטין), התשס"ג-2003.
המשיב, פקיד-שומה ירושלים 1, סירב לראוֹת בעסקה רכישת מוניטין וראה בפעילותה העסקית של המערערת הֶמשך לפעילות המנוח, ובהתאם סירב להתיר את הוצאות הפחת. לחלופין, טען המשיב, כי מדובר בעסקה מלאכותית.

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הערעור.
ראשית, קבע השופט מינץ, כי אין לקבל את טענת המערערים להתיישנות שומות המנוח לשנות-המס 2007-2006. לדבריו, הגם שסעיף 120 לפקודת מס הכנסה אכן קובע, כי ניתן להוציא שומה לנפטר רק תוך שלוש שנים מתום שנת-המס בגינהּ הנפטר היה חייב במס, אך במקרה זה הוּצאה שומה למנוח, וממילא לא ניתן לטעוֹן כי לא הוּצאה לו שומה טרם מותו.
לגופו של עניין, קבע השופט מינץ, כי אומנם הוכח שהמנוח חדל מלנהל את המשרד ומלטפל בתיקי המשרד כמו גם שלאור מחלתו הקשה והסופנית וגילו לא הייתה כל סיבה להכניס בהסכם תנייה של אי-תחרות.
ואולם, הוסיף השופט מינץ, בחינת מכלול הנסיבות מלמדת כי ככל שנמכרו מוניטין למערערת אין מדובר במוניטין עסקי כי אם במוניטין אישי שלא ניתן להעברה, שכּן מלבד הפסקת פעולתו האישית של המנוח לא השתנה דבר בפעילות המשרד, ובכך יש להצביע על מלאכותיות העִסקה.
לאור זאת, קבע השופט מינץ, כי כל הכספים שקיבל המנוח בעסקה הם בבחינת שכר עבודה ולא רווח הון, "הן מבחינת שיעור המס והן מבחינת הכרתו כהוצאה אצל המערערת".