בית-המשפט: הפסד הון שנוצר כתוצאה ממימוש ערבות שניתנה על-ידי בעל מניות לטובת חברה מותר בקיזוז בתנאי שהחברה לא פרעה את החוב כלפי בעל המניות

פורסם פסק-הדין בעניין עזבון המנוח פיינגולד משה ז"ל (קישור לפסה"ד).
המערער, משה פיינגולד ז"ל, היה בעל המניות והנישום המיַיצג בחברה משפחתית ("החברה"). לאורך השנים, מָשך המערער כספים מהחברה שנרשמו בספרי החברה כיתרת חובה של המערער. לפי דו"חותיה הכספיים של החברה לשנת 1999 עמד חובו של המערער על סך של כחצי מיליון ש"ח. בנוסף, נרשמה בספרי החברה יתרת חובה בסך של כ-1.6 מיליון ש"ח בגין כספים שהועברו לחברה אחרת, אף היא בבעלות המערער ("החברה האחות").
החברה לא הגישה למשיב דו"חות כספיים לשנות-המס 2001-2000 והגישה דו"חות כספיים בלתי-מבוקרים לשנות-המס 2003-2002.
לצורך העמדת אשראי בנקאי לטובת החברה, חתם המערער על ערבות אישית לחובות החברה לזכוּת הבנק, תוך שהוא משעבד מקרקעין שבבעלותו האישית ("המקרקעין").
לימים, נקלעה החברה לקשיים כלכליים, והמערער נדרש למכוֹר את המקרקעין לשם כיסוי התחייבויות החברה. המקרקעין נמכרו בשנת 2003.
במסגרת הדו"ח השנתי המתוקן שהגיש המערער לשנת-המס 2003 ביקש המערער לקזז את הפסד ההון שנוצר לו, לשיטתו, ממימוש הערבות, כנגד השבח ממכירת המקרקעין.
ברם, המשיב, פקיד-שומה תל-אביב 3, סירב להכיר בהפסד ההון, וזאת מהטעם שהתשלום שביצע המערער לטובת החברה בגין חילוט הערבות קוזז, לשיטתו, כנגד חובו לחברה, ולכן לא נוצר למערער חיסרון כיס המצדיק הכרה בהפסד הון.
המשיב הוסיף וטען, כי היות שהחברה לא הגישה דו"חות כספיים מאז שנת-המס 1999, לא היה ביכולתו לאמת את יתרת החוב של המערער כלפי החברה, וממילא אין להכיר בהפסד ההון.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.
אומנם, השופט אלטוביה קבע, כי אין לומר במקרה זה, כי המערער לא הגיש כלל דיווח על הכנסתו. זאת, היות שהחברה היא אישיות משפטית נפרדת מהמערער, אף אם מדובר בחברה משפחתית.
עם זאת, השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי ההכרה בהפסד הון במקרה של מימוש ערבות תלויה בכך שהחברה לא פורעת את החוב כלפי בעל המניות, בעוד שבמקרה דנא המערער לא הוכיח כי החברה לא שילמה לו את החוב, בדרך של קיזוז חובות.
עוד קבע השופט אלטוביה, כי בדין ייחס המשיב למערער את החוב של החברה האחות לחברה, שכּן המערער היה בעל הַשליטה בשתי החברות ובהיעדר ראיות לסתור יש להניח כי הכספים שהעבירה החברה לידי החברה האחות זרמו בסופו של דבר לכיסו של המערער.
חשוב לציין את דברי השופט של אלטוביה, לפיהם המשיב ובית-המשפט לא יכולים לשַמש תחליף לרואה-חשבון מבקר, וכי בהיעדר דו"חות כספיים לא יכול המערער להרים את נטל ההוכחה.