בית-המשפט: האם שחיקת הלוואה הצמודה לדולר מצמיחה הכנסה חייבת במס?

פורסם פסק-הדין בעניין חברת ד.מ.ק.א. (קישור לפסה"ד). 

המערערת רכשה בשנת 1997 נכס מקרקעין באמצעות הלוואה צמודה לשער הדולר.
בשנת 2003, היא שנת הערעור, חלה ירידה בערכו של שער החליפין של הדולר אל מול השקל החדש, וכתוצאה מכך נוצרה לחברה הכנסה חשבונאית בסך כ-1.5 מיליון ש"ח משערוך ההלוואה. בדו"ח ההתאמה לצורכי מס לשנה זו, הוחרגה ההכנסה מהפרשי השער השליליים, ובמקביל הוקטנה עלות הנכס לצורכי מס.
בשנת 2004 חלה ירידה נוספת בשער הדולר, אך הפעם הפרשי השער השליליים דוּוחו על-ידי המערערת כהכנסה חייבת והופחתו כנגד הוצאות הריבית שהיו לה.
בשנת 2005 חלה עלייה בשער הדולר והמערערת רשמה בספריה הוצאות מימון ואלו גם נדרשו לצורכי מס. 
המחלוקת בין המערערת לבין המשיב נסובה סביב השְאלה, האם יש לחַייב את המערערת במס בגין שחיקת ערך ההלוואה שנטלה כתוצאה מירידת עֵרכּו של שער הדולר, כאשר המשיב העלה שלושה מקורות למיסוי ההכנסה כאמור: הכנסה מהפרשי שער לפי סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה; הכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודה; והכנסה ממקור אחר כאמור בסעיף 2(10).

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.
בראשית הדברים נדרש השופט אלטוביה לדוקטרינת המקור, לפיה המס מוטל על הכנסה רק בהינתן מקור שממנו צמחה ההכנסה, כאשר דוקטרינה זו מחייבת התקיימותם של שני תנאים להטלת מס על הכנסה: נצמחה למערערת הכנסה; הכנסה זו נבעה ממקור המפורט בפקודה.
השופט אלטוביה קבע, כי על אף הביקורת שהושמעה על דוקטרינת המקור על ידי מלומדים, ביטול הדוקטרינה שנשתרשה כבר בשיטתנו הוא עניין למחוקק לענות בו ולא לבתי המשפט.
לדבריו, פקודת מס הכנסה אמנם אינה כוללת הגדרה ליסוד "ההכנסה", אך מקובל לראוֹת בכל תוספת לעושר הנישום (קרי: גידול בערך הנכסים בניכוי ההתחייבויות של הנישום, בתוך פרק זמן מסוים) – כהכנסה. עוד ציין השופט אלטוביה, כי במקרה דנא שחיקת ערך ההלוואה מהווה גידול בעושרה של המערערת לנוכח התפיסה הנומינליסטית של הפקודה, וכי לא מצא ממש בטענת המערערת לפיה לא התקיימה במקרה זה התעשרות אמיתית מאחַר ששחיקת ערך ההלוואה התקזזה כנגד ירידת ערך המקרקעין.
לאור האמור, המשיך השופט אלטוביה ונדרש לשאלה, האם התעשרותה של המערערת נבעה ממקור עליו מוטל מס על-פי הפקודה, ובכלל זאת הכנסה מהפרשי הצמדה כאמור בסעיף 2(4) לפקודה.
אומנם, השופט אלטוביה קבע, כי אין מניעה מבּחינת לשון החוק לקבל את פרשנות המשיב לפיה המונח "הפרשי הצמדה" שבסעיף 1 לפקודה יכול להיות שלילי או חיובי. עם זאת, השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי אין די בכך להכריע כשיטת המשיב כי מקור ההכנסה שצמחה למערערת הוא בסעיף 2(4) לפקודה. זאת, מהטעם שעניינו של סעיף זה - כמו גם יתר החלופות שבסעיף 2 – במִגוון גורמי ייצור שבהפעלתם מקבל הנישום תמורה, ולענייננו - כאשר מדובר במַלווה ולא בלוֹוה. ואילו הכנסה שלא נתקבלה בגין תמורה שסיפק הנישום, היא, לפי טיבה, הכנסה נטולת מקור.
השופט אלטוביה המשיך ונדרש לטענתו החלופית של המשיב, לפיה שחיקת הלוואת המערערת חייבת במס מכוח סעיף 2(1) לפקודה, כהכנסה מעסק. לשיטתו, הגם שעיסוקה של המערערת אינו במתן ובקבלת הלוואות, הפְּסיקה הרחיבה את גדרי ההכנסה לפי סעיף 2(1) כך שתכלול גם הכנסות מימון שצמחו לנישום שאין עִסקו במתן ובקבלת הלוואות אילו הלוואות אלו מהוות חֵלק מהמנגנון העסקי של הנישום (מבחן האינטגרליות). אומנם, קובע השופט אלטוביה, בצדק ציינה המערערת, כי הלכות אלו כולן נקבעו ביחס להכנסות מימון שצמחו למַלווה; אך אין בכך בכדי לשלול את האפשרות שהכנסות משחיקת הלוואה שנלקחה על-ידי הנישום תיחשבנה להכנסות מעסק. לשון אחר, אין מניעה, לשיטתו של השופט אלטוביה, ליישם את מבחן האינטגרליות גם לצורך סיווג הכנסה משחיקת הלוואה כהכנסה עסקית.
השופט אלטוביה הוסיף וציין, כי בשנות-המס העוקבות לשנת-המס שבערעור דרשה המערערת בניכוי את הוצאות הריבית והפרשי ההצמדה בגין ההלוואה שנטלה, ומשכך היא למעשה דיוְוחה בכך למשיב כי ההלוואה שולבה במנגנון ייצור ההכנסה שלהּ וממילא אישרה כי ההון שלָוותה שימש בהשגת הכנסתה העסקית.
לאור האמור, קבע השופט אלטוביה, כי ההכנסה מהפרשי הצמדה שנצמחה למערערת משחיקת ערך ההלוואה בשנת-המס 2003 חייבת במס מכוח סעיף 2(1) לפקודה.

נציין, כי השופט אלטוביה נדרש, בין היתר, לטענה נוספת של המערערת, לפיה יש למסות את הפרשי ההצמדה רק במועד המימוש.
השופט אלטוביה דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט מהוראות סעיף 8ג לפקודה (לפיו "הכנסתו של אדם מהפרשי שער תיחשב כהכנסה בשנת המס שבה נצברה גם כשהדיווח על בסיס מזומנים") וקובע, כי אין כל תכלית להבדיל לעניין עיתוי ההכרה בהכנסה בין הכנסה שנצברה בגין הפרשי שער (היא הכנסה בגין הלוואה שניתנה במטבע זר) לבין הכנסה שנצברה בגין הפרשי הצמדה (היא, בין היתר, הכנסה בגין הצמדה לשער החליפין של מטבע זר).
לא ברור לנו, האם כוונתו של השופט אלטוביה לכך שיש להחיל את הוראות אותו סעיף 8ג גם על הפרשי הצמדה (בין אם הפרשי הצמדה בכלל ובין אם הפרשי הצמדה למטבע זר), שאם כן, דומה, עם כל הכבוד הראוי, כי קביעה זו מרחיקת-לכת.