בית-המשפט: האם תמורה שקיבל יחיד שהוא עו"ד בגין ייזום תובענה ייצוגית חייבת במס?

פורסם פסק-הדין בעניין איל דה פאו (קישור לפסה"ד).

המערער, עו"ד בהכשרתו, הועסק בין השנים 2000 ל-2007 בהראל חברה לביטול בע"מ, בחטיבה המתמחה בהשקעות פיננסיות ובפרוייקטים בתחום הנדל"ן, התשתיות והון סיכון.
בתחילת שנת 2004 נדעה למערער, כי בנק הפועלים גובֵה שלא כדין עמלות מופרזות מקופות הגמל שבבעלותו.
המערער פנה לחברו עו"ד עופר לוי, שטח בפניו את המידע שהגיע לידיו ויחד פנו למשרד עו"ד ארדינסט בן-נתן ושות' בבקשה שיפעלו להגשת תביעה ייצוגית כנגד בנק הפועלים.
ביום 6.5.2004 נערך בין המערער, עו"ד עופר לוי ומשרד ארדינסט הֶסדר חלוקת שכ"ט עליו חתם המערער בתור עו"ד ובגדרו סוכם הסך שישולם למערער.
לצורך ניהול התובענה סוכם, כי צד שלישי ישמש כתובע הייצוגי, ולעניין זה נערך הסכם נוסף בין אותו צד שלישי לבין המערער ועו"ד עופר לוי, וזאת לגבי חלוקת פירות התובענה כמו גם עלויותיה.
התובענה הייצוגית שהוגשה ביום 11.5.2004 נסתיימה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק-הדין.
לאחַר שחולקו הכספים, בהתאם להסדר ולהסכם האמורים, שולמו למערער בשנת 2007, על-ידי עו"ד לוי, סך של כ-3.5 מיליון ש"ח שנוכה מהם מס במקור בסך של כ-1.2 מיליון ש"ח.
לטענת המערער, הכספים שקיבל במסגרת התובענה הייצוגית אינם מהווים בגֶדר הכנסה, וזאת ממספר טעמים, ומשכך אינם חייבים במס. לחלופין, טען המערער, מדובר בפעולה במישור ההוני החייבת במס רווחי הון.
המשיב, לעומת זאת, טען, תוך שהוא מתבסס על פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין קרן (ע"א 1834/07), כי מדובר בשכר-טרחה החייב במס הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה, או, לחלופין, בהכנסה מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי כאמור באותו סעיף.

בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור.
ראשית, קבע השופט סטולר, לאחַר שבחן את הראיות שהוצגו בפניו ובכלל זאת את עדותו של המערער, כי המערער התמצא היטב בתחום התובענה הייצוגית שהוגשה והתמצאותו הובילה אותו לתוּר אחר מומחה לעניין אשר נמצא בדמותו של עו"ד לוי וזה חיבר אותו עם משרד ארדינסט. בכך, קובע השופט ד"ר סטולר, התקיים מבחן הבקיאות השילוחית.
השופט המשיך וקבע, כי המערער פעל נמרצות והשקיע מאמץ וזמן לקידום התובענה ואף נטל סיכון בהתחייבותו לשאת בחלק (90%) מהעלויות הכרוכות בה. בנסיבות אלו, קובע השופט, ניתן לראוֹת במערער כאדם שמילא בפועל את כל הפונקציות שייחס בית-המשפט העליון בענין קרן לתובע המיַיצג, וממילא, מדובר בשכר-טרחה לכל דבר ועניין.
לבסוף, קבע השופט סטולר, כי אין לקבל את טענת המערער לפיה מעולם לא עסק בעריכת-דין וכי אין לראוֹת אותו כעו"ד שקיבל שכ"ט עבוּר עמלו. זאת, הן מהטעם שעובדתית הוכח כי המערער תפקד בעבר כעו"ד והיה חבר לשכת עו"ד במשך 12 שנים, הן לאור העובדה שהמערער הציג עצמו כעו"ד בפנייתו למשיב והן מהטעם שהמערער חתם כעו"ד על ההסדר עם עו"ד לוי ומשרד ארדניסט.
לאור כל האמור, קבע השופט, כי התמורה ששולמה למערער מהווה בגֶדר שכ"ט עֵקב תפקודו כעורך-דין בתובענה הייצוגית, וממילא תמורה זו חייבת במס הכנסה.

יצוין, כי המערער טען, בין היתר, כי העדויות של רכז החוליה במשרדי המשיב ושל עו"ד ממשרד ארדינסט, שהוצגו בערעור, אינן קבילות בְּשל היותן עדויות שמיעה ואף אינן קבילות בהיותן חוסות תחת חיסיון עו"ד-לקוח.
השופט סטולר דחה טענה זו, תוך שהוא נדרש, בין היתר, לתקנה 10(ב) לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), תשל"ט-1978 (ראו עמוד 17 לפסק-הדין, סעיף 9 ואילך).