פסיקה חדשה: פטור ממס רכישה בהעברת מקרקעין אגב פירוק איגוד; עיכוב ביצוע של פסק-דין; מהו המדד המשמש לצורך תיאום מחזור הבסיס של מפעל מעורב?

ההחלטה בעניין סולטן (קישור להחלטה)

במבזק מיום 25.12.2012 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין סולטן (עמ"ה 522-07).
באותו מקרה, גילה המשיב גידול הון בלתי-מוסבר בהשוואת ההון של המערער בתקופה 31.12.2002-31.12.1996 והוציא לו שומה שבהּ יוחסו הפרשי ההון לשלוש שנות-המס האחרונות שהינן שנות-המס "הפתוחות".
לטענת המערער, גידול ההון התגבש בשנות-המס "הסגורות", ולחלופין, יש לייחֵס את הפרשי ההון באופן שווה לכל שנות השומה.

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, דחה את הערעור, בקובעו, כי המערער לא הוכיח שגידול ההון התרחש כולו בשנים "הסגורות" ולא עמד בנטל שנקבע לעניין זה בפסק-הדין של בית-המשפט בעניין פרוינד (ע"א 9650/05).
השופטת מזרחי הוסיפה וקבעה, כי אין לקבל את טענת המערער, לפיה יש לייחֵס את ההפרש לכל שנות השומה, שכּן לא נתקיימו במקרה זה נסיבות מיוחדות שהצדיקו פעולה כזו. 

על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון ובמקביל הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין.
בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקובעו, כי לא ייגרם למבקש נזק בלתי-הפיך מביצוע פסק-הדין. מכאן הבקשה לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ס' ג'ובראן, דחה את הבקשה.
השופט ג'ובראן חזר על ההלכה, לפיה הגשת ערעור לא תעכב, ככלל, את ביצוע פסק-הדין נשוא הערעור, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים, בהתחשב בסיכויי הערעור ובמאזן הנוחות. כמו-כן, כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק-הדין.
לגופו של עניין, קבע השופט ג'ובראן, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו של המבקש וכי סיכויי ההליך אינם גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב ביצוע פסק-הדין.

פסק-הדין בעניין מתפרות ליאור בע"מ (קישור לפסק-הדין)

ביום 26.1.2012 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין מתפרות ליאור בע"מ (ע"מ (חי') 26574-10-10).
באותו מקרה, טענה המערערת, חברה בעלת מתפרה לתפירת מדי צבא וטכסטיל צבאי הממוקמת באיזור התעשיה בשלומי ולה "מפעל מעורב", כי אין לתאם את "מחזור הבסיס" של המפעל לפי "מדד המחירים הסיטוניים של התפוקה התעשייתית" (כקבוע בחוק עידוד השקעות הון), אלא לפי מדד ספציפי התואם את פעילותה העסקית והוא "מדד המחירים הסיטוניים של מוצרים וקבוצת מוצרים נבחרים של תפוקת התעשיה ליעדים מקומיים, לפי ענפים מקובצים סדרה 190620 - תפירה וחייטות".

בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ר' סוקול, דחה את הערעור. 

על פסק-הדין האמור הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, באמצעות משרדו של הח"מ.
ברם, בעקבות הדיון שהתנהל ביום 1.7.2013 בפני השופטים ח' מלצר, י' עמית ו-ד' ברק-ארז, ולאור המלצותיהם, חזרה בה המערערת מן הערעור, ועל-כן הערעור נדחה. זאת, ללא צו להוצאות.

פסק-הדין בעניין וינברג (קישור לפסק-הדין)

המערער היה בעל מניות יחיד בחברה שרכשה בשנים 1981-1980 זכות בעלוּת בשלוש דירות אשר הוחכרו ל-999 שנים לדיירים מוגנים. בשנים 2003-1991 רכשה החברה את זכויות החכירה מהדיירים המוגנים. ואילו בשנת 2007 הוחלט על פירוק מרצון של החברה והעברת הזכויות בדירה לבעל המניות, דהיינו המערער.
המחלוקת בין המערער לבין המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, נעה סביב שאלת זכאותו של המערער לפטוֹר ממס רכישה בגין רכישת הזכויות בדירות מהחברה (ללא תמורה) אגב פירוקה, על-פי תקנה 27(ב) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974, לפיה העברת זכות במקרקעין מאיגוד ליחיד אגב פירוק האיגוד תהיה פטורה ממס רכישה "אם הזכות היתה בבעלותו [של האיגוד]" ביום 27.7.1983.
לטענת המערער, זכויות הבעלוּת בדירות היו בידי החברה לפני 27.7.1983, ועל-כן הוא זכאי לפטוֹר ממס רכישה. זאת, למרות שזכויות החכירה נרכשו לאחַר המועד האמור.

ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב דחתה את הערר פה-אחד.
בחווֹת-דעת שניתנו הן על-ידי יו"ר הוועדה, השופט מ' אלטוביה, והן על-ידי חברי הוועדה, עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגלית ועו"ד ד' שמואלביץ, נקבע, תוך התבססות, בין היתר, על פסק-הדין שניתן על-ידי ועדת-הערר בעניין לנד דבלופמנט (עמ"ש 1076/08) (חוות-דעתו של עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגלית), כי התקנה משתמשת במונחים של "בעלות בזכות" ולא "בעלות במקרקעין או בנכס"; ומכאן, שאין כל ספק כי המונח "זכות" כולל את כל הצירופים האפשריים של "זכות במקרקעין" כמשמעות מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין.
לאור האמור, נקבע, כי היות שזכויות החכירה נרכשו לאחַר המועד הקובע, וזכויות אלו מהוות "זכות במקרקעין", בדין התייחס אליהן המשיב כרובד נפרד שבגינו המערער אינו זכאי לפטוֹר ממס רכישה, ומנגד אין לקבל את טענת המערער כי זכות הבעלוּת "בולעת" את זכות החכירה.