בקשה לגילוי מסמכים שברשות פקיד-השומה לצורך הליך קשור לכאורה; חבות במס של עובד בגין משכורת ששולמה מבלי שהמעביד ניכה מס במקור בגינה, וזאת בידיעת העובד

פורסמו החלטה ופסק-דין על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ובירושלים.

רון נפתלי נ' פקיד שומה למפעלים גדולים (קישור להחלטה)
עניינה של ההחלטה בבקשתו של המערער, שהינו בעל מניות בחברת מעיינות עדן, להורות למשיב לגלות מסמכים המצויים ברשותו בקשר להסכם שחתמה רשות המיסים מול חברה זו בנוגע לאופן מיסויָה בגין המיזם המשותף שבּו התקשרה עם קבוצת המזון האירופאית Danone. זאת, מהטעם שמסמכים אלה רלבנטיים, לשיטתו, למחלוקת המס שבינו לבין רשויות המס בכל הקשור לפרשנות הסכם השומה שהוא חתם עם הרשויות.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הבקשה.
לדבריו, על פניו עולה, כי המסמכים המבוקשים על-ידי המערער אינם קשורים לשומתו והוא אינו זכאי לגילויָם, כאשר המערער לא הציג תשתית ראייתית מינימלית לסתור הנחה זו.
השופט אלטוביה הוסיף וציין, כי המערער היה בעל מניות ונושא משרה בחברת מעיינות עדן, והוא שניהל את המו"מ מטעמה מול רשות המיסים בקשר להסכם שחתמה עם רשות המיסים. שעה שכך, יש להניח שאילו הייתה למסמכים אלה רלבנטיות כלשהי להסכם שבין המערער לבין רשויות המס, המערער היה יכול לפחות להצביע על הדברים ביֶתר בהירות ולא להסתפק באמירות בעלמא, מה גם שאין כל קושי אמיתי להציג ראיות חליפיות שלא יחייבו פגיעה בחיסיון (כגון: העדת המערער והצגת מסמכים שברשותו).

בלניצקי נ' פקיד שומה ירושלים 3 (קישור לפסק-הדין)
המערער עבד בעמותת צעירי אגודת חב"ד ("העמותה") כשליח בענייני כספים. המערער היה מורשה חתימה בחשבונות העמותה, בעל זכות חתימה על השיקים שלה ואף החזיק בקודי הגישה לכספות שלה וכו'.
במסגרת חקירה שנערכה בעמותה על-ידי פקיד שומה חקירות ירושלים והדרום ומשטרת ישראל, הודה המערער, כי בנוסף לכספים שקיבל מהעמותה ונרשמו בתלושי השכר שלו, הוא קיבל כספים נוספים שלא נכללו בהם, לא דוּוחו לרשויות המס ולא נוכה בגינם מס במקור.
לטענת המערער, לא היה הסכם עבודה בכתב בינו לבין העמותה ותנאי עבודתו סוכמו בעל-פה ובכלל זאת לעניין גובה הכנסתו נטו.
עוד טען המערער, כי את המס בגין הכספים שלא דוּוחו היה על המשיב לדרוֹש מהעמותה ולא ממנו.

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הערעור.
השופט מינץ קבע, כי אכן חלה על המעביד החובה לנַכּות מס במקור משכר עובדיו ולהעבירו לרשויות המס, אך אין בחובה זו כדי לבטל כלל את חיובו של העובד עצמו כלפי רשויות המס. זאת, כמתחייב, בין היתר, מהלכת ניצנים (בג"ץ 1631/08).
השופט מינץ הוסיף וקבע, כי החבות המהותית במס היא של העובד שהוא הנישום "האמיתי" אל מול הרשויות בכל הנוגע לתשלום המס, כאשר המעסיק משַמש "מעין ערב" לחוב המס של העובד, ורשויות המס רשאיות לחַייב גם אותו – בכפוף לאי-גביית כפל-מס – בתשלום המס אם זה נגרע מקופת רשויות המס.
לבסוף, קבע השופט מינץ, כי הדברים יפים שבעתיים במקרה דנא, שכּן לא זו בלבד שהמערער ידע היטב בזמן אמת כי ההסכם עִמו נועד להעלים חֵלק משכרו מרשויות המס על-מנת להימנע מתשלום מס, אלא שהוא נשא בעצמו בתפקידים מהותיים וחשובים שונים בניהול כספי העמותה, וממילא לא יכולה הייתה להיות מחלוקת שהחובה לתשלום המס שלא נוכה בגין שכרו מוטלת גם עליו.