בית-המשפט המחוזי: האם על פקיד-השומה להתריע בפני הנישום שאין בכוונתו לאפשר קיזוז הפסדים?

פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, בעניין אלעד גלובל בע"מ (קישור להחלטה).

עניינה של ההחלטה בבקשתה המקדמית של המערערת לקבל את הערעור על הסף מחמת שיהוי המשיב בתקיפת קיזוז ההפסדים שנעשה על-ידה.
המערערת 1, אלעד גלובל בע"מ, נוסדה והֵחלה לפעול בשנת 1971 תחת השם "תעשיות שלטים עבודי בע"מ". בשנת 1993 נרשמו מניות המערערת למסחר בבורסה והיא הפכה לחברה ציבורית. באותה עת עָסקה המערערת 1 בפרסום חוצות ובדפוס דיגיטלי.
בשנת 1998 נמכרה פעילותה של המערערת 1 ועד לשנת 2004 לא התנהלה על-ידה כל פעילות עסקית מהותית.
סכום ההפסדים העסקיים המועברים של המערערת 1 לצורכי מס עמד על כ-25 מיליון ש"ח, נכון ליום 31.12.2008.
במהלך שנת-המס 2002 מכרו בעלי הַשליטה דאז את מניותיהם במערערת 1 לידי מר רוני יצחקי, בעל הַשליטה במערערת, שהעבירן, מאוחר יותר, למערערת 2, לוגי-בר לחי בע"מ.
הָחל משנת 2004, הֵחלה המערערת 1 לפעול בתחום האחסון וספקה שירותי אחסון למערערת 2, לבעלי הַשליטה בה ולצדדים קשורים. ואילו ביוני 2005 העבִירה המערערת 2 את פעילותה העסקית למערערת 1, וזאת בפטוֹר ממס על-פי הוראות סעיף 104א לפקודה.
המערערת 1 קיזזה את ההפסדים הצבורים שברשותה כנגד הכנסתה החייבת בשנות-המס 2007-2004.
ברם, המשיב קבע, כי רכישת מניות המערערת 1 על-ידי המערערת 2 וקיזוז ההפסדים הצבורים כנגד הכנסתה החייבת של המערערת 1 מהווים עסקה מלאכותית.
לטענת המערערות, מאז שנת 1998 – עת הִפסיקה המערערת 1 את פעילותה העסקית, ועד שנת 2005 – עת קביעת השומה הראשונה נשוא הערעור (שנות-המס שבמחלוקת הינן 2007-2005), לא נערכה למערערת 1 כל שומה על-ידי המשיב. זאת, בניגוד להלכה שנקבעה על-ידי בית-המשפט העליון בעניין גזית החזקות בע"מ (ע"א 8876/09), לפיה במקרה בו פקיד-השומה מבקש לטעון כי לא ניתן לקזז הפסד שהוצהר בדו"חות, עליו לטעון לכך כבר בשנת-המס הראשונה בה הוגש הדו"ח ולא במועד קיזוז ההפסד. 
בהתאם, טענו המערערות, כי שיהוי המשיב בתקיפת ההפסד מפר את חובת ההגינות שלוֹ ויצר אצלן טענת הסתמכות, ובכך יש כדי להביא לקבלת הערעור על הסף. לחלופין, טענו המערערות, כי היה על המשיב לתקוף את הזכאות להפסד בשנת 2003, עת הועברו מניות המערערת 1 להחזקת המערערת 2, או שנת 2004, בשנה הראשונה בה קוזז ההפסד. 

השופט אלטוביה דחה את הבקשה.
לדבריו, אף אם היה משתכנע כי נפל במקרה זה פגם בהתנהלות המשיב בכך שלא התריע בפני המערערת 1 על אובדן האפשרות לקזז הפסדיה, אין הכרח כי הדבר יוביל לבטלות השומה, וזאת לאור עיקרון הבטלות היחסית.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי לא מצא דופי בהתנהלות המשיב, שכּן העסקה המלאכותית שלכאורה בוצעה אינה רכישת מניות המערערת 1 על-ידי המערערת 2, אלא מכלוֹל הפעולות שתחילת ברכישת המניות וסופן רק בקיזוז ההפסד.
עוד ציין השופט אלטוביה, כי לא מצא ממש בטענה, כי היה על המשיב להתריע בפני המערערות כי אין לקזז את הפסדי המערערת כבר בשנת 2004 (השנה הראשונה בה קוזזו ההפסדים), שכּן רק בשנת 2005 העבירה המערערת 2 את פעילותה העסקית לתוך המערערת 2. בנוסף, אף אם שגה המשיב בכך שלא מנע את קיזוז ההפסדים עוד בשנת 2004, הרי שעדיין אין הדבר מקים באופן אוטומטי טענת הסתמכות, מה גם שהמערערות לא הוכיחו באיזה אופן הסתמכו ושינו מצבן לרעה בגין פעולות המשיב ולוּ בשלב זה של העלאת טענתן המקדמית.

נבקש להפנות את תשומת לבכם לפסקה 15 לפסק-הדין, בכל המתייחס לשאלת הסיווג של רכישת חברה עם הפסדים וקיזוזם – כעסקה מלאכותית.