בית-המשפט העליון: האם יש להתיר בקיזוז מס תשומות בשל שכ"ט עו"ד בגין ייצוג בהליכי עבירות פליליות שהסתיימו בהסדר טיעון ("לא יהא חוטא נשכר")

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין כהן ירון פיננסים בע"מ (קישור לפסה"ד).

עניינו של פסק-הדין בשאלת ההכרה במס תשומות בְּשל הוצאות משפטיות שהוצאו לתשלום שכר-טרחת עו"ד בהליכי עבירות פליליות שבהן הואשמה כהן ירון פיננסים בע"מ ובחלקן הורשעה בהסדר טיעון, היא ומְנהלהּ.

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, פָּסק, כי רבע ממס התשומות בגין ההוצאות המשפטיות ינוכה כמס תשומות (קישור לפסה"ד קמא).

על פסק-הדין הוגש ערעור הן על-ידי המדינה והן על-ידי כהן ירון פיננסים בע"מ.
לטענת המדינה, אין לנַכּוֹת מס תשומות בגין הוצאות משפטיות לגבי הליך שהסתיים בהרשעה, מהטעם שהדבר מנוגד לתקנת הציבור.
ואילו כהן ירון פיננסים בע"מ טענה שיש להגדיל את ניכוי מס התשומות שנקבע, אם במלואו ואם בשני שליש הימנו.

בית-המשפט העליון, מפי השופטים א' רובינשטיין, י' עמית וצ' זילברטל, דחה את הערעורים.
בפסק-דין קצר (בן עמוד וחצי בלבד) נקבע, כי אין לנַכּוֹת מס תשומות על הוצאות של עבירות שנעברו תוך כדי פעילות עסקית, שכן דבר זה נוגד את תקנת הציבור. על כן, למשל, ככל שהמדובר בהרשעה מלאה בעבירות, לא ינוכה מס תשומות בגין הוצאות ההגנה.
מנגד, נקבע, כי אין מחלוקת שזיכוי מוחלט מַצדיק ניכוי מס תשומות בגין ההוצאות המשפטיות.
בית-המשפט העליון העלה את השְאֵלה, מהו הדין במקרים מסוימים שיש בהם ניואנסים, כגון הֶסדר טיעון (כמו במקרה דנא) שלעתים יוסרו בו עבירות חמורות ויוותרו קלות מהן, או שההרשעה תהא חלקית. על כך השיב בית-המשפט כי הדבר כפוף לעיקרון הכללי, אך הותירו בצריך עיון תוך שייבחן בכל מקרה לגופו, וזאת בכפיפות לכך שלא יהא חוטא נשכר על חטאו.
לגופו של עניין נקבע, כי נוכח השתלשלות התיק ותולדותיו, לרבות הֶסדר הטיעון ששינה משמעותית את העבירות, ומבלי לאמץ בהכרח את כל ההנמקה המשפטית בבית-המשפט קמא, אין מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית-המשפט, ועל כן שני הערעורים נדחו.