בית-המשפט העליון: על המבקש עיכוב ביצוע פסק-דין שהתקבל בערעור מס מול המדינה להציג תשתית ראייתית מספקת ומפורטת לתמיכה בטענותיו

במבזק מיום 4.2.2013 התייחסנו לפסק-הדין בעניין דן מיחזור בע"מ (ע"מ 3127-09-10).
המערערת באותו מקרה היא חברה העוסקת במיחזור ועיבוד של ברזל ומתכות אחרות. במסגרת עסקיה רוכשת המערערת מתכות מהרשות הפלסטינית ("הרש"פ"), מעבדת וממחזרת אותן.
עניינו של הערעור בשאלה, האם המערערת דיוְוחה למשיב במועד החוקי (תוך ששה חודשים) על חשבוניות שהוצאו לה בחודשים ינואר ומרץ 2008 על-ידי עוסקי משטחי הרש"פ.
לטענת המערערת, החשבוניות נשלחו למנהל יחידת המעברים שבמשיב במועד ולפי הנחייתו, שהייתה בניגוד לדין, לא שלחה במקביל את החשבוניות ליחידה לקישור לרשות הפלסטינית ("הקמר"פ").
בית-המשפט המחוזי מרכז, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור.
השופט סטולר קבע, כי הוכח בפניו שמנהל יחידת המעברים פעל מתוקף סמכות פרסונלית ופונקציונלית ואין למצוא כל פגם בדרך תפקודו.
לעומת זאת, המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה (באשר מדובר במחלוקת לבר-פנקסית) ולא הראתה כי החשבוניות דוּוחו על-ידה במועד, בין אם בדיווח ישיר לקמר"פ ובין אם באמצעות יחידת המעברים.

המערערת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ובמקביל הגישה לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, וזאת מהטעם, בין היתר, כי ייגרם לה נזק כלכלי בלתי-הפיך תוך פגיעה קשה בפעילותה העסקית.
ביום 14.3.2013 דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע, בקובעו, כי במידה שהמבקשת תִזכה בערעורה, ונוכח כי המשיב הוא המדינה, יושבו לה סכומי הכסף ששילמה.
מכאן פנייתה של המבקשת לבית-המשפט העליון. 

בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שוהם, דחה את הבקשה.
השופט שוהם קבע, כי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית מספקת ומפורטת לתמיכה בטענתה, כי אם לא יעוכב פסק-הדין ייגרם לה נזק בלתי-הפיך, באופן כזה שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
בהתאם, קבע השופט שוהם, כי אין לראות במאזן הנוחות שבין הצדדים ככזה הנוטה באופן מובהק לטובתה של המבקשת.
השופט שוהם הוסיף וציין, כי באשר לסיכויים הערעור, ומבלי לקבוע עמדה חד משמעית בשאלה זו, דומה כי הם אינם מן הגבוהים. זאת, מהטעם שפסק-הדין קמא מבוסס, רובו ככולו, על קביעות שבעובדה ועל שאלות הנוגעות למהימנותם של העדים אשר הופיעו בפניו. לאור זאת – ובהתחשב בכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, ככלל, בממצאי עובדה ומהימנות אשר קבעה הערכאה המבררת, אלא במקרים מיוחדים – נִראה, לכאורה, כי סיכויי הערעור אינם טובים במיוחד, וממילא גם מסיבה זו אין מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע.

להורדת החלטת בית-המשפט העליון, לחצו כאן.