מיסוי רווחים והכנסות שמקורם באיגרות-חוב של חברת החשמל; יישום חוק התיאומים כאשר המדד שלילי

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ארדן אחזקות (קישור לפסה"ד).

פסק-הדין נסוב שלוש מחלוקות בין הצדדים לגבי שנות-המס 2002 ו-2003.
האחת, האם ריבית שקיבלה המערערת בשנת-המס 2002 על איגרות-חוב שהונפקו על-ידי חברת החשמל לישראל בע"מ ("חברת החשמל") ואשר שולמה למערערת באמצעות גורם מתווך שהינו תושב-חוץ, חייבת במס בישראל. לטענת המערערת, אין מדובר בהכנסה "שנצמחה, שהופקה או שנתקבלה בישראל" כאמור ברישא לסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, כנוסחהּ לפני תיקון 132; ואילו המשיב קבע בשומה, כי מדובר בהכנסה החייבת במס מכוח סעיף 2(4) לפקודה, או לחלופין מכוח סעיף 5(4).
השנייה, האם המערערת הייתה זכאית לקזז הפסד הון ריאלי מניירות-ערך על-פי סעיף 6 לחוק התיאומים כנגד רווח הון שנצמח לה ממכירת איגרות-החוב של חברת החשמל. המשיב קבע בשומה, כי איגרות-החוב האמורות אינן מהוות "נייר ערך" הכפוף לסעיף 6 לחוק התיאומים, וממילא לאור סעיף 6(ז)(1)(ב)(1) לחוק האמור לא ניתן לקזז הפסד הון ריאלי מניירות-ערך כנגד רווח הון ממכירת אותן איגרות.
והשלישית, האם בדין בחרה המערערת שלא ליישם את הוראות חוק התיאומים בשנת-המס 2003 מהטעם שהשינוי במדד המחירים לצרכן בשנה זו היה שלילי.

בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור בכל שלוש המחלוקות.
לגבי הכנסות הריבית קבע השופט אלטוביה, כי על-פי סעיף 5(4) לפקודת מס הכנסה (כנוסחו עד לתיקון 132) ריבית ששולמה על-ידי תושב ישראל תיראה כהכנסה שהופקה בישראל, כאשר לשם קביעת הגורם "המשלם" יש לבחון מיהו הגורם שבאופן מהותי חב בחובת התשלום.
בהתאם, קבע השופט אלטוביה, כי תשלום הריבית במקרה דנא על-ידי גורם מתווך שהוא תושב-חוץ אינה משנה את זהות המשלם (חברת החשמל), שכּן המתווך אינו אלא צינור להעברת הכספים.
יצוין מיד, כי הגם שמדובר בהוראות חקיקה שבוטלו (סעיף 5(4) לפקודה בוטל במסגרת תיקון 132), פרשנותו האמורה של השופט אלטוביה משליכה על הוראות חקיקה אחרות, שבתוקף.
לגבי קיזוז הפסד ההון הריאלי מניירות-ערך שנוצר למערערת כנגד רווח ההון ממכירת איגרות-החוב של חברת החשמל קבע השופט אלטוביה, כי קיזוז זה מותנה בכך שאותן איגרות תיחשבנה ל"נייר ערך" כהגדרתו בסעיף 6 לחוק התיאומים (סעיף 6 לחוק התיאומים בוטל במסגרת תיקון 147 לפקודה), דהיינו שמדובר בנייר-ערך "הנסחר בבורסה", בעוד שהמערערת לא הוכיחה כי אכן מדובר בנייר-ערך כאמור.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענתה החלופית של המערערת לפיה היא מהווה מוסד כספי, וזאת בהיעדר כל ראיות התומכות בטענה זו.
באשר ליישום הוראות חוק התיאומים בשנת-המס 2003, קבע השופט אלטוביה, כי הן לאור נוסח הוראות חוק התיאומים והן לאור תכליתן ברור, כי הצדק עם המשיב, דהיינו שיש להחיל את הוראות החוק גם במקרים של מדד שלילי.
נזכיר (והדבר צוין גם על-ידי השופט אלטוביה), כי קביעה דומה ניתנה על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ) בעניין ר-ס חברה לייבוא וייצור מזון בע"מ (קישור לפסה"ד). ראו גם את פסק-הדין בעניין טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (קישור לפסה"ד).