בית-המשפט: כיצד תיקבע חבותו במע"מ של היזם הזוכה במכרז לפינוי שכונת הארגזים? האם אי-קיום דיון בהשגה גורר את בטלות השומה?

פורסם פסק-הדין בעניין פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ ואביוד חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (קישור לפסה"ד).

באותו מקרה, זכו המערערות במכרז שפרסם מינהל מקרקעי ישראל ("המינהל"), יחד עם עיריית ת"א וחברת מבני תעשייה בע"מ, לפינוי ובינוי שכונת הארגזים בת"א.
על-פי המכרז, חויב הזוכה לפַנות את תושבי שכונת הארגזים תוך תשלום פיצוי לתושבים הזכאים לכך, בין אם כספי ובין אם בדרך של מתן דירה בפרוייקט שיוקם במקום בתוספת דמי שכירות וסכום נוסף.
המערערות נגשו למכרז יחדיו בהצעה לשלם למינהל 1.25 מיליון ש"ח בצירוף מע"מ, וכאמור הן זכו בו.
בעקבות הזכייה, הגישו המערערות הצהרה למשרדי מיסוי מקרקעין, בה נקבו בסכום ששולם על-ידן במזומן למינהל (דהיינו, 12.5 מיליון ש"ח) כתמורה בגין העִסקה. ברם, מנהל מיסוי מקרקעין חייב את המערערות במס רכישה לפי שווי עסקה של כ-105 מיליון ש"ח, שהוא השוֹוי בו העריך את העִסקה.
העוררות סברו, כי על המינהל היה להוציא להן חשבונית בגובה מלוא התמורה (כפי שנקבעה על-ידי מנהל מיסוי מקרקעין) ועל-כן הן פנו בעניין זה למשיב – מנהל מע"מ.
האחרון השיב, כי הוא רואה את העִסקה כשונה באופן מהותי מכפי שרואה אותה מנהל מיסוי מקרקעין. לשיטתו, מדובר בשתי עסקות: בעסקת רכישת הקרקע מהמינהל, המחיר הינו התמורה שנקבעה בהסכם בסכום שישולם במזומן על-ידי היזם, כאשר יתר ההתחייבויות - פינוי הדיירים וביצוע הפיתוח  אינן מהוות חלק מהמחיר של הקרקע; ואילו בעסקה השנייה, הכוללת את פינוי הדיירים ובניית הדירות החלופיות, מדובר בעסקת קומבינציה, במסגרתה נותן היזם שירותי בנייה על קרקע לגבּיה יש לדייר זכויות מסוג מסוים.
המערערות הגישו השגה על השומה ומבלי שנערך דיון המשיב הוציא החלטה בהשגה שדחתה אותה. מכאן הערר.
במסגרת הערר, העלו המערערות טענות שונות, ובכלל זאת כנגד עצם חיובן במע"מ בגין מתן שירותי הבנייה לדיירים, כנגד אופן קביעת שווי הבנייה לצורך חישוב החבות במע"מ וכנגד מועד החבות. בנוסף, טענו המערערות, כי היות שלא נערך דיון בהשגה חרף בקשתן המפורשת לקיום דיון כאמור, יש להכריז על השומה כבטלה ומבוטלת.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד' קרת-מאיר, דחה את הערעור.
ראשית, קבעה השופטת קרת-מאיר, כי הגם שלא התקיים דיון בהשגה ולמרוֹת שמן הראוי היה כי המשיב ייענה לבקשת המערערות לזמנן לדיון כאמור, אין הדבר מביא לבטלותה של השומה. זאת, בין היתר, לאור פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין מ.א.ל.ר.ז (קישור לפסה"ד).
לגופו של עניין, דחתה השופטת את טענותיה האחרות של המערערת.