פסיקה חדשה: האם בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה יש להפחית דיבידנד שחולק בשנת המכירה? תשלום לעובד בעקבות סיום העסקתו - האם בגין התחייבותו לאי-תחרות?
28/03/2013
פורסמו שני פסקי-דין חדשים של השופט מ' אלטוביה.
פסק-הדין בעניין תהודה השקעות וניהול בע"מ (קישור לפסה"ד)
המערערת התקשרה ביום 23.11.2003 בהסכם למכירת מניותיה בשתי חברות, כאשר בד בבד עם חתימת ההסכם האמור הוקצו למערערת, כמניות הטבה, מניות בכורה באחת החברות, ומניות אלו הקנו לה זכות לקבלת דיבידנד בכורה.
בנוסף, נחתם באותו יום הסכם בין המערערת לבין הרוכשת, אשר קבע מנגנון הדדי של אופציות PUT ו-CALL ביחס למניות הבכורה.
עוד באותו יום, הוחלט בחברה שמניותיה נמכרו על-ידי המערערת, על חלוקת דיבידנד לבעלי המניות, מתוכו קיבלה המערערת את חֵלקה ביום 1.12.2003.
המשיב, פקיד-שומה גוש דן, קבע, כי יש להוסיף לתמורה ממכירת המניות את סכום זכאות המערערת לדיבידנד מכוח מניות הבכורה שהוקצו לה.
עוד קבע המשיב, כי יש להפחית מהרווחים הראויים לחלוקה (כמשמעותם בסעיף 94ב לפקודה) את הדיבידנד שחוּלק בשנת 2003 ושמקורו אינו ברווחים השוטפים שבאותה שנה.
השופט אלטוביה קיבל את טענת המשיב וקבע, כי מניות הבכורה שהוקצו למערערת מהוות חֵלק מהתמורה בגין מכירת המניות, וזאת כמתחייב מניתוח נסיבות המקרה על-פי מהותן הכלכלית ולא על-פי הצורה המשפטית הלכאורית בה המערערת הִלבישה אותן. עם זאת, השופט אלטוביה קיבל את טענותיה החלופיות של המערערת בנוגע לשווי העִסקה והפחיתה בגובה 50% מהדיבידנד שחוּלק עֵרב המכירה.
השופט אלטוביה הוסיף ונדרש לשאלת חישובם של הרווחים הראויים לחלוקה וקבע, כי הצדק עם המשיב: על-פי הוראות סעיף 94ב לפקודה, יש לנַכּוֹת מהרווחים הראויים לחלוקה את ה"דיבידנד שחולק מהם", קרי: מהרווחים הראויים לחלוקה שנצברו עד תום שנת-המס שקָדמה לשנת המכירה. לענין זה, קובע השופט אלטוביה, הסעיף אינו מתייחס לדיבידנד שחוּלק עד תום שנת-המס שקָדמה למכירה, אלא לדיבידנד שחוּלק מהרווחים שנצברו עד תום שנת-המס שקָדמה למכירה, קרי: אף אם דיבידנד זה חוּלק בשנת המכירה עצמה.*
* סוגיה זו עלתה בפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין סלמן (ע"א 10800/06) אך לא נידונה לגופו של עניין, שכּן היא לא הועלתה בפני הערכאה דלמטה.
השופט אלטוביה הוסיף וציין, כי גישת המשיב, אשר היה מוכן להכיר בדיבידנד שחוּלק בשנת המכירה עד גובה חֵלקה של המערערת ברווחים השוטפים באותה שנה כדיבידנד שלא ינוכה מהרווחים הראויים לחלוקה, מֵטיבה יתר על המידה עם המערערת, שכּן הרווחים שנצברו במהלך השנה לא ניתנים כְּלָל לחלוקה לבעל המניות המוֹכר לפני שקיימים דו"חות כספיים מבוקרים,* ולכן לא ניתן ליַיחס אף חֵלק מהדיבידנד שחוּלק במהלך השנה לרווח שוטף שאינו חֵלק מהרווחים הראויים לחלוקה.
* אך מהו הדין במקרה בו קיימים דו"חות כספיים סקורים המאפשרים חלוקה כאמור?
פסק-הדין בעניין אבנר רז (קישור לפסה"ד)
המערער כיהן כמנכ"ל וכחבר דירקטוריון בחברת לומיניס בע"מ. בעקבות מכירת השליטה בחברה, הוחלט על סיום העסקתו של המערער ובין הצדדים נחתם הסכם היפרדות.
לטענת המערער, הסכומים ששולמו לו על-פי הסכם ההיפרדות מהווים הכנסה הונית החייבת במס בשיעור 20%, שכּן הם ניתנו כפיצוי בגין התחייבותו לאי-תחרות, שמירה על סודיות והתחייבות לא להשתמש במידע סודי.
השופט אלטוביה דחה את הערעור וקבע, כי התשלומים שקיבל המערער ניתנו כולם בגין רכיבי שכר שהיה זכאי להם עוד מתוקף הסכם ההעסקה המקורי שלו מול החברה, וממילא לא שולם במקרה דנא דבר בעבור הסכמתו לאי-תחרות.
משכך, לא נדרש השופט אלטוביה לשאלת אופן סיווג התמורה ששולמה בגין הסכמה של עובד לאי-תחרות (אם הונית או פירותית) ושיעור המס שיחול על תמורה זו, ואף לא לפסק-הדין שניתן לאחרונה על-ידי השופט אטדגי בעניין עגיב יעוץ וניהול (ע"מ 1179/09).