בית-המשפט: האם ההסדר הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין לגבי חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים, חל גם על נכסים שאינם מקרקעין?

פורסם פסק-הדין בעניין טולוצ'ינסקי (ע"מ 849/06).

באותו מקרה, נדונה, בין היתר, שאלת החבות במס רווחי הון בגין חלוקת עיזבון אביה המנוח של המערערת.
בשנת 1995 ניתן צו ירושה בנוגע לעיזבון המנוח ולפיו המערערת ואחיה נקבעו כיורשים בחלקים שווים. בעקבות צו הירושה, חוּלק העיזבון בחלקים שווים בין המערערת לבין אחיה ובכלל זאת נרשמו האחים כבעלים משותפים של שתי חברות פרטיות ושל דירת מגורים.
בשנת 2002 נתגלתה צוואת המנוח, בגדרה נקבע, כי רכושו של המנוח יחולק באופן שונה: המניות בחברות וכספים (לרבות ניירות-ערך) יועברו למערערת; והדירה תחולק בין היורשים (המערערת ואחיה) בחלקים שווים ביניהם.
לאור זאת, הגישה המערערת בקשה לביטול צו הירושה ולהוצאת צו קיום צוואה.
לאחַר דיונים משפטיים בנושא, הגיעו המערערת ואחיה לידי הֶסדר פשרה, לפיו המערערת תקבל 300,000$ ומחצית הדירה, ואילו האח יקבל את מניות החברות הפרטיות שהיו בידי המערערת. 
המשיב קבע, כי הסכם הפשרה מהווה בגֶדר עסקת מכירת מניות בתמורה של 450,000$ (300,000$ מזומן ו-150,000$ שווי מחצית הדירה) החייבת במס רווחי הון בידי המערערת.
המערערת, לעומת זאת, טענה, כי אין מדובר באירוע מס של מכירת מניות אלא בחלוקת עיזבון, וזאת בדומה לתוצאה שהייתה מתקבלת לוּ נחתם ההסדר במסרת הבקשה לצו קיום צוואה בסמוך לפטירת המנוח. לחלופין, טענה המערערת, מדובר בהורשה שאינה מהווה מכירה לצורכי מס.

בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי ס' הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג, קיבלה את הערעור במחלוקת האמורה באופן חלקי.
השופטת וסרקרוג ניתחה את הגדרת המונח "מכירה" שבסעיף 88 לפקודת מס הכנסה וקבעה, כי העברת נכס במסגרת ירושה – לרבות בדרך של חלוקת העיזבון על-בסיס הסכם חלוקה – אינה נחשבת למכירה.
כמו-כן, השופטת וסרקרוג הוסיפה וקבעה, כי ההסדר הקבוע בסעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין -– לפיו "חלוקת נכסי בזבון בין יורשים, לא יראוהה כמכירה, ובלבד שאם במסגרת החלוקה ניתנה תמורה בכסף, או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העיזבון, יראו את חלק העזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר" – חל גם על העברת נכסים אחרים של העיזבון, שאינם מקרקעין. זאת, הן לאור העובדה שרשויות המס נהגו כך (במסגרת החלטות מיסוי 43/08 ו-52-08) והן מהטעם שסעיף 88 לפקודה נעדר הסבר מהי "הורשה" ואין מניעה על דרך ההתאמה לעשות שימוש בחוק מיסוי מקרקעין.
לגופו של עניין, קבעה השופטת וסרקרוג, כי המועד הרלבנטי לבחון האם מדובר בהעברת זכויות מכוח הורשה או מכירה רגילה אינו המועד עוֹבר לכריתת הסכם הפשרה, אלא במועד אותו בהסכם, ואין ליתן משקל לרישום הזכויות של החלוקה על-פי צו הירושה. זאת, בין היתר, לאור העובדה שהיורשים ובמיוחד המערערת לא ידעו על קיום הצוואה.
השופטת וסרקרוג הוסיפה וניתחה את רכיבי התמורה שקיבלה המערערת במסגרת הסכם הפשרה: לגבי התמורה בגין מחצית הדירה נקבע, כי מדובר בחלוקת נכס עיזבון בין היורשים, וממילא אין למסות את המערערת בגינו. לעומת זאת, לגבי התמורה בגין המניות (300,000$) נקבע, כי המערערת לא הוכיחה כי מדובר בנכס עיזבון, ולפיכך מדובר בתמורה מחוץ לנכסי העיזבון. על-כן, ותוך ייחוס תואם של סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין, סכום זה הוא ביטוי למכירה של חֵלק מהמניות החייב במס.