בית-המשפט: אימתי הלוואה בין חברות בנות תיחשב לדיבידנד לחברת האם; חזקת שוויון הדינים

פורסם פסק-הדין בעניין אמבסדור נדל"ן חו"ל בע"מ (ע"מ 33277-12-10).

המערערת, חברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א לפקודה העוסקת בייזום נדל"ן, מחזיקה בשלוש חברות ("חברות הבנות") שהתאגדו בהונגריה לצורך ביצוע פרוייקט נדל"ן.
חרף המסכת העובדתית המורכבת, יריעת המחלוקת בין הצדדים אינה רחבה והיא מתמקדת בשאלה אחת, והיא האם יש לראוֹת בכספים שהועברו מאחת מחברות הבנות ("חברת הבת") לידי שתי החברות הבנות האחרות ("החברות האחיות") כדיבידנד שמשכה המערערת (כטענת המשיב), או שמא מדובר בהלוואה (כטענת המערערת). 

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הערעור.

השופט מינץ קבע, כי המערערת התייחסה לכספים שהתקבלו אצל החברות האחיות ככספים שהתקבלו על-ידה וכי חברת הבת ויתרה לחברות האחיות, ולמעשה למערערת, על השבת כספים אלה. בכך, קבע השופט מינץ, קיימת הודאה מפורשת של המערערת כי קיבלה לידיה כספים השייכים לחברת הבת, גם אם לא לכיסהּ ממש, ומדובר למעשה בדיבידנד שניתן לה.
השופץ מינץ הוסיף ונדרש לטענת המערערת, לפיה אין מדובר בדיבידנד משום שלפי הדין בהונגריה באותה עת, העברת כספי מימון בין חברות קשורות בדרך של הלוואות שסוּוגו ככאלו שלא יידרש בגינן החזר – לא נחשב כדיבידנד לצורכי מס. לדברי השופט מינץ, לא היה מקום להתייחס לדיני המס ההונגריים, ולוּ משום שלא הוכח מהם אותם דינים, וממילא חלה חזקת שוויון הדינים לפיה הדין ההונגרי זהה לדין הישראלי.