בית-המשפט המחוזי: יתרת חייבים שנועדה להסוות עודפים מהווה הכנסה מדיבידנד בידי בעל השליטה; אימתי על רואה-החשבון להימנע מלחוות דעתו על הדו"חות הכספיים

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז בעניין וואיל אלדעאדלה (ע"מ 30422-11-10).

באותו מקרה, בדיקה שערך המשיב בספרי המערערת 2 (חברה בעלותו המלאה של המערער) העלתה, כי יתרת החייבים המוצגת במאזן החברה ליום 31.12.2007 נפרעה במלואה במהלך שנת-המס 2007, ומדובר למעשה ביתרות (עודפים) אשר הוסוו כחייבים כאמור. בהתאם, קבע המשיב, כי מדובר בעודפים שהשתשלשו לכיסו של המערער והוא חִייבו בגינם במס הכנסה כדיבידנד.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור.

ראשית, קבע השופט ד"ר סטולר, כי המערער טען במפורש שתנועות כספיות משמעותיות לא באו לידי ביטוי בפנקסי החברה, ולכן העוּבדות הרלבנטיות לבחינה השְאֵלה שבמחלוקת בתיק זה מצויות מחוץ לספרים, וממילא מדובר במחלוקת לבר-פנקסית שלגבּיה נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות על הנישום. זאת, בין אם הנישום ניהל פנקסים כדין ובין אם לאו.

לגופו של עניין, קבע השופט ד"ר סטולר, כי מהראיות שהוצגו בפניו עולה, כי על-פי המאזן ליום 31.12.2007 של המערערת 2 אכן הצטברה יתרת רווח בהתאם לחישוב שערך המשיב וכי ייחוס הכספים למערער אישית, הגם שאינו מבוסס על ראיות ישירות, הינו המסקנה המתבקשת, וזאת נוכח התיאור העובדתי לגבי אופן ניהול החברה מחד וחוסר האמינות של המערער מאידך.

יצוין, כי לדו"ח הכספי שהוגש על-ידי המערערת צורפה חוות-דעת "חלקה" של רואה-החשבון המבקר, אשר ייצג את המערערים בהליך זה (המדובר בעו"ד ורו"ח). עם זאת, במסגרת חוות-הדעת האמורה, ציין המיַיצג, כי "חלק מתנועות הכספים התנהל ע"י מנהל החברה".

לנסיבות חריגות אלו, כמו גם מעורבותו של המיַיצג בתיק זה בשני כובעיו (דהיינו, כרואה-החשבון המבקר מחד וב"כ הצדדים בערעור זה מאידך), התייחס השופט ד"ר סטולר בפסק-הדין (ראו עמוד 22 ואילך). מומלץ להידרש בעיון להתייחסות זו.