ייחוס הוצאות מימון להכנסות מדיבידנד (סעיף 18(ג) לפקודה); היעדר זכאות להגשת ערר על קנס מינהלי קצוב

פסק-הדין בעניין בראון-פישמן תקשורת בע"מ (עמ"ה 1059-05)

המערערת החזיקה בשנות-המס 2007-1999 מניות של חברות בקבוצת ידיעות אחרונות. חֵלק מההשקעה במניות אלו מומן בהלוואות On call והלוואות לזמן ארוך שהמערערת נטלה מבנקים.
בדיווחיה לשנות-המס שבערעור דרשה המערערת בניכוי הוצאות מימון בגין ההלוואות והוצאות משפטיות הכרוכות במניות.
המשיב דחה את דרישת המערערת, בקובעו, כי יש להחיל לגבּיה את הוראות סעיף 18(ג) לפקודת מס הכנסה (שעניינו בייחוס הוצאות להכנסות מועדפות), כך שכ-20 מליון ש"ח מתוך הוצאות החברה תיוחסנה להכנסותיה מדיבידנד. לגבי יתרת הוצאות החברה (בסך של כ-17 מליון ש"ח) קבע המשיב, כי אין לחברה פעילות עסקית אלא השקעה במניות, ובהתאם, אין להתיר את ההוצאות האמורות בניכוי, ולפנים משורת הדין אלו תהוּונה לעלות המניות.
המערערת ערערה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בטענה, כי יש לראוֹת בהשקעותיה בגֶדר "עסק" או "עסק אקראי", וכנגזר מכך, יש לראוֹת בהוצאות המימון כהוצאה לצורך הכנסה ממקור המנוי בסעיף 2(1) לפקודה ובהפסד שנוצר בְּשל כך כהפסד מ"עסק".
עוד טענה המערערת, כי אין להחיל את הוראות סעיף 18(ג) לפקודה על הכנסותיה מדיבידנד, וזאת מהטעם שאין מדובר בהכנסות "מועדפות" כאמור באותו סעיף.
לחלופין, טענה המערערת, כי היה על המשיב להתיר לה הפסד ריאלי על-פי סעיף 9(ג) לחוק התיאומים בגין מכירת חֵלק מהמניות בשנת-המס 2003.

בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.

השופט אלטוביה בחן את השקעותיה של המערערת במניות ואת נסיבות העניין לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה ביחס להבחנה בין הכנסה פירותית להונית וקבע, כי מירב הזיקות מצביעות על כך שמדובר בהשקעה הונית.
באשר להוראות סעיף 18(ג) לפקודה קבע השופט אלטוביה -- תוך שהוא נדרש, בין היתר, לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין כלל (ע"א 635/68) ולהמלצה מס' 15 של הוועדה להגברת התחרותיות -- כי הוראות סעיף 18(ג) אכן חלות על הכנסותיה של המערערת מדיבידנד. השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי אין מחלוקת, כי הוצאות המימון, כולן או חֵלקן, שימשו בייצור הכנסתה מדיבידנד, ועל-כן, "'שימוש' נוסף בהם על דרך היוונם לעלות המניות אינו יכול שיעשה... אף אם ה'שימוש' בהם הוחרג מכוח סעיף 18(ג) האמור ולמעשה נוטרל"!!
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענתה של המערערת בדבר זכאותה להפסד ריאלי ממכירת המניות בשנת 2003. זאת, מהטעם שבאותה שנת-מס חלו הוראות סעיף 9(ג) לחוק התיאומים, כנוסחן לפני תיקון 18 לחוק זה, בעוד שרק בתיקון זה שונו הוראות אלו באופן שתחולנה גם על ניירות-ערך.

פסק-הדין בעניין חיימוב ואח' (עש"א 53759-10-12)

העוררים הינם מנהלים בחברה שדו"חותיה השנתיים לא הוגשו במועד. כתוצאה מכך, הוגש כנגדם וכנגד החברה כתב אישום על-פי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה.
בעקבות פעילותו של בא-כוח העוררים, הומר כתב האישום בקנסות מינהליים בסך של כ-30,000 ש"ח (לגבי כל אחד) על-פי חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985.
העוררים ביקשו לתקוף את הקנסות המינהליים והגישו ערר לבית-המשפט השלום.

בית-המשפט, מפי השופט א' צימרמן, דחה על הסף את הערר, תוך שהוא קובע, כי הנתיב שבּו הלכו העוררים אינו קיים בחוק עבירות מינהליות, שכּן על קנסות קצובים (ובכאלה עסקינן) אין ערר בחוק האמור אלא אפשרות להשיג לפני הרשות ובמקרה של דחיית ההשגה – לבקש להישפט.