ההבחנה בין מקרקעין לבין מיטלטלין לעניין החבות במס רכישה

פורסם פסק-הדין בעניין וילנר מלונות ישראל בע"מ (ו"ע 144/07).

עניינו של פסק-הדין במלון שערי ירושלים שרכשה העוררת 1 (וילנר מלונות ישראל בע"מ) מהעוררת 2 (דג הכסף שערי ירושלים בע"מ).
בין המוכרת לבין הקונה נחתמו שני הסכמים: האחד, למכירת המבנה והציוד של המלון, בסך של כ-15 מליון דולר (כ-11 מליון דולר בעד המבנה ו-4 מליון דולר בעד הציוד); השני, למכירת מוניטין בסכום של 4 מליון דולר שתקבל חברת האם של המוכרת.
המשיב דחה, כבר עם הגשת הצהרות הצדדים על העִסקה, את ההצהרות וקבע, כי מדובר במכירת מקרקעין החייבת במס שבח/רכישה. המשיב גם קבע, כי למעט מספר פריטים שפורטו בחוות-הדעת השמאית, מערכות הציוד הן חֵלק בלתי-נפרד ממבנה המלון ויש להוסיף את שוויָן לשווי המבנה.
במהלך הדיון צומצמה יריעת המחלוקת, שכּן עניין מכירת המוניטין הועבר לטיפולו והערכתו של פקיד-השומה. כמו-כן, הצדדים הגיעו להסכמה בדבר שווי הציוד שנקבע במסגרת חוות-הדעת השמאית, כך שהסוגיה היחידה שנותרה להכרעה היא הציוד שיש לראוֹתו כחלק מהמקרקעין.

ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים דחתה את הערר, בקובעה, כי המדובר בעסקה אחת של מכירת מלון הכוללת את מבנה המלון, ציודו וכל המערכות המורכבות בו והדרושות להפעלתו כמלון.

ועדת-הערר הוסיפה ובחנה את רכיבי הציוד השונים (מערכת המעליות, מערכת מיזוג האוויר, הספרינקלרים ומערכות כיבוי האש, מתקן מים חמים, טלפוניה וגנרטור) וקבעה בניגוד לעמדת העוררות ולחוות-דעת המומחה מטעמן, כי למעט הגנרטור ושלוחות הטלפון, מדובר בחלק בלתי-נפרד ממבנה המלון.

יצוין, כי ועדת-הערר ביססה את החלטתה על פסק-הדין שניתן על-ידה לפני כשנה בעניין מלונות צרפת ירושלים בע"מ (ו"ע 2010-01), תוך שהיא סוטה, בכל הכבוד, מההלכה הפסוקה אשר יצאה מלפני בית-המשפט העליון, בפסיקתו בעניין עיריית רמת גן (ע"א 8817/04).