פסיקה חדשה: גמול לתובע ייצוגי ובא-כוחו בתביעה ייצוגית כנגד המדינה; שאלת החבות במע"מ במכירת 32 דירות בידי קיבוץ

פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין אבוטבול (עע"מ 6687/11)

המשיב, ז'ז'ו אבוטבול, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המדינה, בְּשל גביית אגרת פתיחת הליך, בנפרד עבוּר כל שנת-המס המופיעה בהודעת הערעור.
בעקבות הודעת המשיבה על הפסקת הגבייה וחזרה לגביית אגרה פר הודעת ערעור, קבע בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט מ' אלטוביה), כי נשמט הבסיס לבקשה, ובהתאם הבקשה נדחתה (ת"צ 30032-06-10). עם זאת, בית-המשפט המחוזי קבע, כי המערערת תשלם גמול לתובע המייצג בסך 40,000 ש"ח ושכ"ט לבא-כוחו בסך של 140,000 ש"ח.
לטענת המשיב, הסכומים אשר נפסקו כאמור עולים באופן משמעותי על שיעורם המקובל בפסיקה במקרים דומים.

בית-המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא קובע, כי לא נפלו בפסק-הדין קמא כל טעות משפטית או פגם מהותי, המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. עוד נקבע, כי גם אם הסכומים שנפסקו עומדים על הצד הגבוה, אין מדובר בסטייה מהותית מגֶדר הסביר והמקובל.

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין קיבוץ רמת רחל (ע"ש 5081-06)

עניינו של פסק-הדין בשאלת חבותו במע"מ של המערער, קיבוץ רמת רחל, בגין מכירת 32 דירות (למעשה, עניינו של הערעור במכירת 27 דירות).

לטענת המערער, פעולות המכירה היוו תוצאה של השתלשלות אירועים שבעקבותיה אולץ בסופו של תהליך ארוך למכוֹר את הדירות שנבנו על מקרקעיו, וזאת כדי למנוֹע פגיעה משמעותית בחבריו ולהבטיח עתידם. על-כן, טען המערער, כי מדובר במימוש נכס הוני בידי מי שאין עיסוקו במכירת מקרקעין, ובהתאם אין המימוש כאמור מהווה "עסקה" החייבת במע"מ.
המערער הוסיף וטען, כי מכירת הדירות פטורה ממע"מ מכוח סעיף 31(1א) לחוק מע"מ.*

* סעיף זה פוֹטר את "מכירתו של אותו חלק מבנין שאושר כבנין להשכרה לפי חוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959, והחלק היה מושכר במשך חמש שנים לפחות..."

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, דחה את הערעור, תוך שהוא קובע, כי יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך ההבחנה בין הכנסה הונית לבין הכנסה מעסק, תומך בגישת המשיב, לפיה עיסוקו של המערער במכירת הדירות נכנס לגֶדר פעילות עסקית החייבת במע"מ.

השופטת מזרחי הוסיפה וקבעה, כי אין לקבל את טענתו של המערער בדבר זכאותו לפטוֹר ממע"מ על-פי סעיף 31(1א) לחוק מע"מ, וזאת מהטעם שפטוֹר זה מותנה בכך שחֵלק הבניין שנמכר ואשר יישא עִמו את הפטוֹר יהיה זה שהושכר במשך חמש שנים לפחות, וממילא אין לקבל את גישת המערער לפיה גם דירה שלא הייתה מושכרת תהא זכאית לפטוֹר כאמור.