ועדת-הערר: חזקת התא המשפחתי גוברת על הסכמת בני-זוג בדבר הפרדה רכושית שעה שמדובר בדירה שנרכשה לאחר הנישואין

פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין דוד הרטום (ו"ע 381-10-11).

העורר התחתן בחודש יוני 2004. במועד הנישואין היה העורר בעליה של דירת מגורים באשדוד אותה רכש בשנת 1994, ואילו האשה הייתה בעליה של דירה ברמת גן אותה רכשה בשנת 1995.
במועד הנישואין חתמו בני-הזוג על הסכם יחסי ממון, בגדרו הסכימו בני-הזוג על הפרדה רכושית בחלק מהנכסים שהיו ברשותם לפני הנישואין ובכללם הדירה באשדוד והדירה ברמת גן, כמו גם נכסים אחרים שיירכשו במקומם.
בשנת 2009, דהיינו לאחַר הנישואין, מכרה האישה את הדירה ברמת גן ורכשה תחתיה דירה בקרית אונו על-שמה בלבד.
ואילו בחודש אפריל 2011 רכש העורר דירה נוספת על-שמו בלבד. העורר דיווח לרשויות מיסוי מקרקעין אודות רכישה זו וציין בהצהרתו כי הינו בעלים של דירה נוספת באשדוד אותה הוא מתכוון למכוֹר בתוך שנה, כך שהוא חייב במס רכישה החָל על רכישת דירה יחידה.
המשיב דחה את בקשת העורר לתשלום מס רכישה מופחת, תוך שהוא מַפנה, בין היתר, להוראה המקצועית מחודש אפריל 2011 (הוראת ביצוע 5/2011). מכאן הערר.

ועדת הערר דחתה את הערר.

לדברי הוועדה, בית-המשפט העליון קבע בפרשת פלם (ע"א 3185/03), כי רכישת דירה על-ידי אחד מבני-הזוג במהלך הנישואין תיוחס גם לבן-הזוג האחר, בין אם נרשמה על-שם האחד ובין אם נרשמה על-שם שניהם, בין אם הסכימו על הפרדה רכושית על-פי הסכם ממון ובין אם לאו.

ועדת-הערר הוסיפה וציינה, כי אין לקבל את טענת העורר, לפיה כאשר אשתו רכשה את הדירה בקרית אונו הסכים מנהל מיסוי מקרקעין לבקשתה לשלם מס רכישה מופחת לרוכש דירה יחידה, ועל-כן הוא מושתק כעת מלקבוע אחרת לגביו. זאת, משני טעמים:
האחד, קיים הבדל בין רכישת הדירה בקרית אונו על-ידי האשה לבין רכישת הדירה הנוכחית על-ידו, שהרי בעת רכישת הדירה בקרית אונו, היה העורר הבעלים של הדירה באשדוד שנרכש לפני הנישואין; ואילו כאשר רכש העורר את הדירה שבמחלוקת, הייתה לאשתו דירה שנרכשה לאחַר הנישואין.
השני, אפילו המצב המשפטי של שני המצבים היה מחייב תוצאה זהה, אין בכל כדי לשלול מהמשיב לשנות מההחלטה הקודמת ולשלול מהעורר – שלא הסתמך על אותה החלטה ולא שינה מצבו לרעה בעקבותיה – הקלה שניתנה לדעתו בטעות.