חוזר CFC | פס"ד פליינג קרגו | חברה המחזיקה מרכז מסחרי – האם איגוד מקרקעין? | חיוב במס בגין משיכת כספים מחברה לצורך תשלום דמי סחיטה

פסק-הדין בעניין פליינג קרגו

בעקבות פניות רבות בנושא זה (שמקורן בכתבות שהתפרסמו בעיתונות הכלכלית) נבהיר, כי המבזק בנושא פסק-הדין בעניין פליינג קרגו, כמו גם פסק-הדין עצמו, יפורסם בקרוב, וזאת לאחַר שנוודא כי פסק-הדין אכן מותר במלואו בפרסום.

---

חוזר מס הכנסה בנושא חברה נשלטת זרה

---

פסק-הדין בעניין מנופים פיננסיים לישראל

פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין מנופים פיננסיים לישראל (מפל) בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשאלה, האם חברת סטאר סנטר מנופים אשדוד בע"מ ("החברה"), המחזיקה במרכז המסחרי באשדוד הידוע בשם "סטאר סנטר"* ("המרכז המסחרי") מהווה "איגוד מקרקעין" כמשמעותו מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין.

* המרכז המסחרי הוקם בשנת 2004, שטחו כ-100 דונם, והוא כולל כ-50,000 מ"ר של שטחי מסחר, אשר רובם ככולם מושכרים. המדובר במרכז קניות ובילוי גדול ומתחם "לייף סטייל" פתוח וייחודי המשתרע על שטח נרחב, ומכיל תמהיל רחב של חנויות מותגים, בתי קפה ומסעדות.

שאלה נוספת שנדוֹנה בערר (והנגזרת, כמובן, משאלת הסיווג כ"איגוד מקרקעין") היא האם שינוי מבנה דו-שלבי שבוצע בחברות המחזיקות במרכז המסחרי* חייב במס רכישה לגבי כל שלב (כטענת המשיב), או שמא המדובר בכפל-מס (כטענת העוררת 1) שכּן יש לראות את שני שלבי הרכישה כרכישה אחת אותה יש לחיֵיב במס רכישה פעם אחת בלבד כמתחייב (אליבא דהעוררת 1) מהוראות סעיף 55 לחוק מיסוי מקרקעין.

* עד לחודש מרס 2008, הוחזקו הזכויות במרכז המסחרי במלואן על-ידי שלוש חברות פרטיות ("חברות הנכס"). חברות הנכס הוחזקו על ידי העוררים 2–4: אברהם ננקשווילי, יעקב בן זקן וחיים רביבו. באוגוסט 2008 הקימו העוררים 2–4 את החברה, ובסמוך לאחר מכן העבירו אליה את מלוא זכויותיהם בחברות הנכס בתמורה להקצאת מניות בהתאם להוראת סעיף 104ב לפקודת מס הכנסה ("שינוי המבנה הראשון"). בספטמבר 2009 העבירו העוררים 2–4 את מניותיה של החברה לעוררת 1, חברת מנופים פיננסים לישראל, בתמורה להקצאת מניות בעוררת 1, וזאת בהתאם להוראת סעיף 103ב לפקודה ("שינוי המבנה השני"). באוקטובר 2009 החליטו רשויות המס לפטוֹר ממס את שינויי המבנה הנזכרים לעיל, תוך שנקבע כי החברה והעוררת 1 תשלמנה (כל אחת בנפרד) "מקדמה על חשבון מס רכישה בשיעור של 0.5%" – החברה בגין שינוי המבנה הראשון, והעוררת בגין שינוי המבנה השני. כן נקבע, כי ככל שייקַבע על-ידי מנהל מיסוי מקרקעין במסגרת הליכי שומה כי חברות הנכס אינן "איגודי מקרקעין" – תוחזר לחברה המקדמה על-חשבון מס הרכישה ששולמה על-ידה; וכי ככל שייקַבע על-ידי המנהל במסגרת הליכי שומה כי החברה אינה "איגוד מקרקעין" – תוחזר לעוררת 1 המקדמה על-חשבון מס הרכישה ששולמה על-ידה. בשנת 2011 מכר העורר 3 (יעקב בן זקן) את מניותיו בעוררת 1 ובשנת 2012 מכר העורר 4 (חיים רביבו) את מניותיו בעוררת 1, כשבדיווחיהם על מכירות אלה נטען כי החברה וחברות הנכס הינן איגודי מקרקעין. בהמשך, נקבע על-ידי המשיב, כי החברה וחברות הנכס הינן "איגודי מקרקעין", כך שחיובן של החברה והעוררת 1 במס רכישה נותר בעינו. על קביעת המשיב בקשר לשינוי המבנה הראשון לא הוגש ערר על-ידי החברה, אולם הצדדים הסכימו ביניהם כי כל קביעה בהליך דנן בקשר למס הרכישה בו חויבה העוררת 1 בגין שינוי המבנה השני – תחול גם על מס הרכישה בו חויבה החברה בגין שינוי המבנה הראשון. על-פי הסכמת הצדדים נמחק הערר ביחס לעוררים 2–4, כך שהערר כיום הינו מטעם העוררת 1 בלבד. 

ועדת-הערר, בחוות-דעתם של יו"ר הוועדה השופט ב' ארנון וחבר הוועדה עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות, בהסכמת חבר הוועדה עו"ד ד' שמולביץ, דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

באשר לשאלה הראשונה נקבע,* לאחַר בחינת נכסיה המוחשיים והבלתי-מוחשיים של החברה, כי זו הייתה במועדים הרלבנטיים בגֶדר "איגוד מקרקעין".

* ראו עמודים 12–15 לפסק-הדין (חוות-דעתו של עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות) ועמודים 27–33 לפסק-הדין (חוות-דעתו של השופט ארנון).

לגבי הטענה בדבר החיוב הכפול במס רכישה בניגוד להוראות סעיף 55 לחוק מיסוי מקרקעין נקבע (הן על-ידי עו"ד ושמאי מקרקעין מרגליות והן על-ידי השופט ארנון), כי החלטות המיסוי שניתנו על-ידי רשויות המס נעשו בהסכמתן של העוררת 1 ושל החברה, ועל-כן העוררת 1 מנוּעה מלטעון לחיוב מס כפול.
עוד נקבע (על-ידי השופט ארנון), כי במקרה דנא, ובניגוד להוראות סעיף 55 לחוק, מדובר בפעולות שבוצעו על-ידי חברות שונות, וממילא החיוב הושת על חברות שונות.

---

פסק-הדין בעניין בר נתן

במבזק מיום 19.6.2014 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין המבורג חברה למסחר בינלאומי בע"מ (קישור לפסק-הדין).

עניינו של פסק-הדין בשאלת זכאותה של המערערת לנַכּוֹת כהוצאה לצורכי מס סכומים ששולמו מכספיה לעבריין שסחט את עזרא בר נתן, בעל המניות של המערערת, באיומים.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור.

השופט סטולר קבע, כי קיימים שלושה טעמים לדחיית הערעור: האחד, כספי הסחיטה שולמו לעבריין על-ידי הבעלים של המערערת כדי להגן עליו ועל משפחתו, כך שלא היה מדובר במטרה עסקית אלא אישית, מה גם שמלכתחילה תשלום דמי הסחיטה מחשבון המערערת ולא מחשבונו האישי של הבעלים נבע מכך שלא היו לו כספים פנויים; השני, המערערת לא הציגה כל מסמך המעיד על כך שההוצאות אכן הוצאו לשם ייצור הכנסתה; והשלישי, סחיטת הכספים מבעל המערערת לא פגעה בהכנסות המערערת ולא הוּכחה טענת המערערת כי כספי הסחיטה הוצאו כהוצאה הכרחית להמשך ייצור הכנסתה כנדרש בסעיף 17 רישא לפקודה.*