החלטת מיסוי בנושא תושבוּת וחבות במס בגין הכנסות עבודה מחו"ל | פטוֹר ממס הכנסה ≠ פטוֹר ממס רווח | תיקון לאמנה עם הודו | אמנה חדשה עם קנדה ועוד

המערער הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת ע' ברון (בהסכמת השופטים ח' מלצר והנשיאה מ' נאור) דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, התייחסה השופטת ברון לעקרונות החבות במס רווח, תוך שהיא מציינת, כי הגדרת "ריווח" שבסעיף 1 לחוק מע"מ מאמצת ביסודה את המונח "הכנסה חייבת" המופיע בפקודת מס הכנסה, אך מבצעת בה התאמות מסוימות, כדוגמת זכות הקיזוז המוגבלת רק להפסדים ממקורות ההכנסה השונים שהיו באותה שנת-מס, כך שלצורך נוסחת הרווח – ובניגוד, כך אנו סוברים, לקיזוז הקבוע ביחס למס שכר בסעיף 4(ב) לחוק מע"מ – לא ניתן לקזז הפסדים שנוצרו בשנות-מס קודמות.

השופטת ברון המשיכה וציינה, כי לשון החוק (דהיינו, הגדרת המונח "ריווח" שבסעיף 1 לחוק מע"מ) סובלת, לכל הפחות גם את הפרשנות שהמערער טוען לה וכי מבּחינה לשונית-דווקנית פירוש זה הוא לכאורה אף טבעי ומתבקש. שכּן, לא רק שהמונח "הכנסה חייבת" הוגדר בפקודה באופן מפורש כהכנסה לאחַר קיזוזים, ניכויים ופטוֹרים והמונח "ריווח" שואב לחיקו הגדרה זו, אלא גם שלמקרא המשך ההגדרה אנו נחשפים לשורה של התאמות שהמחוקק מוֹרה כי יש לעשותן על-מנת "להפוך" את "ההכנסה החייבת כמשמעותה בפקודת מס הכנסה" ל"ריווח".

בהמשך הדברים, נדרשה השופטת ברון לקביעת בית-המשפט המחוזי לפיה לפרשנות הלשונית שהציע המשיב אחיזה בלשון ההגדרה, וזאת משום השימוש בתיבה "כמשמעותה" חֵלף התיבה "כהגדרתה": לדבריה, אין בתיבה זו כדי להוות עוגן לשוני לעמדתו של המשיב. 

עם זאת, השופטת ברון קבעה, כי קיים ביסוס לשוני לעמדת המשיב וזאת מקריאה הרמונית של הוראות הדין הרלבנטיות ובכללן הוראות סעיף 37 לחוק מע"מ (לפיהן "הוראות כל דין הפוטר ממס עקיף לא יחולו על המס לפי חוק זה, אלא אם הכנסת קבעה אחרת בדרך החלטה") והגדרת "מס" בפקודת מס הכנסה כמס הכנסה או מס חברות בלבד.

על רקע האמור, קבעה השופטת ברון, כי הבּחינה הלשונית כשלעצמה אינה מכריעה את הכף בסוגיה ועל-כן יש להמשיך במשע הפרשני ולבחון איזה מבּין המובנים השונים מתיישב באופן ההולם ביותר עם התכלית הבסיסית של הוראות הדין הרלבנטיות.

השופטת ברון קבעה, כי בהינתן שמע"מ מוטל ככלל על פעילויות כלכליות ואין בו ולוּ פטוֹר אחד בגין מצב אישי או בריאותי של הנישום, פרשנות המאפשרת החלתו של פטוֹר אישי-סוציאלי ממע" תחטיא את כוונת המחוקק בחוק מע"מ, תפר את בסיס המס ואף תיצור לכאורה הפליה בין המערער לבין מוסדות כספיים שלא מוחזקים בידי נכה וכך גם בין המערער לבין עוסקים החייבים במע"מ על אף היותם נכים (דהיינו, בְּשל היותו של המערער "מוסד כספי" לעומת היותם "עוסקים").

כאמור, השופט מלצר הצטרף לתוצאה המוצעת על-ידי השופטת ברון, אך הסתייג (ובכל הכבוד, בצדק) מדבריה ביחס לתחולת הוראות סעיף 37 לחוק מע"מ, וזאת מהטעם שעניינו של סעיף זה בפטוֹר מ"מס עקיף", בעוד שסעיף 9(5) לפקודה פוֹטר ממס הכנסה, דהיינו ממס ישיר. 

באשר לטעם המרכזי התומך, לשיטתו, בדחיית הערעור, ציין השופט מלצר כדלקמן: "אמנם בהוראות חוק זו 'ריווח' מוגדר ברישא כהכנסה חייבת, כמשמעה בפקודה..., ואולם הפטור שבסעיף 9(5) לפקודה הוא פטורה לעיוור או לנכה (בתנאים הקבועים בסעיף האמור), שיש לו הכנסה מיגיעה אישית, וכאן ההכנסה היא מפעילות של מוסד כספי, שהיא למעשה הכנסה מעסק..." [ההדגשות במקור – הח"מ.]

פסק-הדין בעניין דיבה

למערער הוצאו שומות לאחַר חקירה של היחידה הארצית לחקירות ומאבק בפשיעה (יהלום) בחשד להעלמת הכנסות בהיקפים של מיליוני שקלים, וזאת מעיסוקו של הנאשם בניכיון שיקים, מתן הלוואות חוץ-בנקאיות, סוכנוּת הימורים ועיסוק בהימורים.
חקירה זו הובילה גם להגשת כתב אישום והרשעת המערער לאחַר הודאתו.
המערער אינו חוֹלק על העיסוקים שיוחסו לו ואינו חוֹלק על כך שהעלים הכנסות, והערעורים עוסקים בעיקר בסבירותם של השומות שנקבעו לו.
טענה מרכזית נוספת של המערער היא שיש לחַלק חֵלק מההכנסות שיוחסו בחלק מהשנים בינו ובין שותף אחר שפעל עִמו, שגם הוא נכלל בין הנאשמים באותו כתב אישום.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

ההחלטה בעניין שטיסל קייטרינג

עניינה של ההחלטה בבקשת פקיד-שומה גוש דן להורוֹת למערערות, שטיסל קייטרינג (2005) בע"מ ושירותי אירוח בקונטי (2005) בע"מ, להפקיד בקופת בית-המשפט ערובה הולמת לתשלום הוצאות המשיב, לוּ יידחו הערעורים כנגדו וייפסקו לטובתו הוצאות משפט.
זאת, בהתבסס הן על סעיף 353א לחוק החברות והן על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, כמו גם על מצבן של שתי המערערות.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הבקשה (קישור להחלטה).