סיוּוגו המיסויי של תקבול בגין התחייבות עובד לאי-תחרות

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעורים שהוגשו על-ידי פקיד-השומה בעניין יוסף ברנע ומאיר אבידן ובערעור שהוגש על-ידי אברהם קרינגל.

כזכור, עניינם של הערעורים בשאלת סיוּוגו של תקבול המוענק לעובד על-ידי מעבידו תמורת חתימה על תניית אי-תחרות בעת פרישה ממקום העבודה – האם הכנסה הונית או שמא הכנסה פירותית.

נשיאת בית-המשפט העליון, השופטת מ' נאור, קבעה, כי הערעורים יישמעו בפני הֶרכב של חמישה שופטים והבוקר ניתן פסק-הדין על-ידי הנשיאה, השופטת א' חיות, השופט ע' פוגלמן, השופט י' עמית והשופטת ד' ברק-ארז.

בפסק-דין ארוך ומפורט (קישור לפסק-הדין), שבו ובהשלכותיו הנרחבות נעסוק עוד בהרחבה, קבע השופט י' עמית ואליו הצטרפו חברי המותב, כי תשלומי אי-התחרות שקיבלו שלושת הנישומים הם הכנסה פירותית המהווה הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, הגם שתיתכנה נסיבות חריגות אשר בהן עשויים תשלומים כאמור ללבוש בכל זאת צורה הדומה לעסקה הונית (ראו פסקות 49, 52 ו-54–55 לחוות דעתו של השופט עמית).